אינדיאני ים תיכוני

"אתה יודע", עוצר לידי מאן דהוא במכונית חדישה בפתחה של שבת הרכיבה וכל הוותו הפתעה מתלהבת למראה "אינדיאן" בארץ-בה-נולדנו-ארץ-בה-נחיה-יהיה-מה-שיהיה. "אני עוד זוכר כילד בשנות ה-50 את השוטרים בתל אביב רוכבים על אינדיאן. אופנועים שקיבלנו אחרי קום המדינה מתנה מהאמריקאים". הנהנתי בחיוך נבוך לפרץ ההתרגשות. מה אני יכול לענות לו?

אני עצמי לא זוכר מתי בפעם האחרונה התעקשתי לרכוב על אופנוע כלשהו. פה ושם אנחנו לוקחים אופנוע ורוכבים עליו מסיבה כלשהי, אבל הפעם זה היה אחרת: על האינדיאן התעקשתי לרכוב. אולי כי הצ'יף ההוא, זה של פעם, עם הכנף הענקית מקדימה, עשה לי את זה מאז ומתמיד. אינדיאן תמיד היו בעיני מותג נחשק. אופנועים שמדברים אלי למרות אופיים הקרוזרי להכעיס.

אני לא מתפלא שההוא עם האוטו עצר. גם אני הייתי עוצר. אין מצב שעוברים ליד האופנוע היפיפה בהגזמה הזה ולא מעיפים מבט שני. מבינים באופנועים או לא, טעם כזה באופנועים או אחר, לאינדיאן יש את החוקים והכנף הקדמית שלו. הוא פשוט יצור יפיפה.

 

קצת היסטוריה

באותם הימים של תקומת עם ישראל בארצו, המתנה האמריקאית שהגיעה אז ארצה היתה דווקא שירת הברבור של הגלגול הראשון של אינדיאן. למרות שכולם מכירים את הרלי דוידסון, הרי שדווקא אינדיאן היו יצרן האופנועים האמריקאי הראשון, ושלטו ביד רמה בשוק האמריקאי בעשורים הראשונים של המאה העשרים. שוק שבו עשרות יצרנים קטנים ניסו את מזלם, ולתקופה מסויימת בתחילת המאה הקודמת היו גם יצרן האופנועים הגדול בעולם. אופנועי אינדיאן יוצרו 52 שנה בדיוק, עד פשיטת הרגל של הברנד המקורי בשנת 1953. בכל אותה תקופה, הדגם הנמכר ביותר של אינדיאן המקורית היה ה"צ'יף", שנמכר באופן רציף מ-1922 ועד לסגירתה של החברה ב-1953. אותו צ'יף שגלגולו המודרני הוא נשוא כתבה זו.

פרט מעניין על האינדיאן הוא דווקא השם שלו. שלא כמו כל היצרנים האחרים באותה התקופה שקראו את האופנועים שלהם על שם המייסדים – כמו למשל הארלי ודוידסון, הרי שמייסדי אופנועי אינדיאן, ג'ורג' הינדי – בעליו של מפעל לאופניים בשם "אמריקאן אינדיאן", ואוסקר הנדרסון – תעשיין ומהנדס מכונות – שניהם רוכבי מירוצי אופניים פעילים, החליטו שלא לקרוא למותג האופנועים שלהם על שמם, ולקחו מהאופניים שייצר הינדי את השם "אינדיאן", והנה נולדה לה אגדה.

ה"אופנוע", היה בעצם אופניים עם מנוע חד צילנדרי שפיתח הנדרסון ושהפיק פחות משני כ"ס (זוכרים פיאג'ו C? אז כזה, אבל בחלש יותר), אך זכה מיד להצלחה מסחררת. למכירות עזרה גם העובדה ששנתיים אחרי תחילת הייצור קבע מר הנדרסון שיא מהירות עולמי של כמעט 90 קמ"ש, והפך את האינדיאן לאגדה. גם אז ידעו את הנוסחה שיותר צילינדרים שווים יותר סל"ד ויותר הספק, וכבר שנתיים אחר כך, ב-1905, הוציאו אינדיאן לאוויר העולם את ה-V2 הראשון שלהם. כדי לנצח מירוצים, אלא מה. אז עדיין לא המציאו את המשפט win on Sunday, sell on Monday, אבל הקשר בין אופנועים למהירות ומירוצים נולד בערך מהשניה הראשונה שעוד מישהו הצמיד מנוע לאופניים, ועמד בטעות ליד האדם הראשון שהצמיד מנוע לאופניים שלו.

בעולם שאחרי מלחמת העולם הראשונה, הפסידה אינדיאן את תואר היצרן האמריקאי הגדול ביותר להארלי דייוידסון. אולם מעט לפני כן, נולד ב-1922האופנוע המזוהה ביותר עם אינדיאן: "הצ'יף". כינוי שהלם מאד את האופנוע הארוך, הגדול והמעוצב, עם מנוע V2 בנפח 1000 סמ"ק, והאופנוע זכה להצלחה מיידית. אינדיאן לא נחו על זרי הדפנה, וכבר שנה אחר כך זכה המנוע להגדלה בת 200 סמ"ק נוספים ועדכוני שילדה ומתלים. ב-1927 נמכרה החברה ליצרן המנועים האמריקאי  "ACE", שהוציא כמה חודשים לאחר מכן את האינידיאן "אייס" הארבעה צילינדרי מצד אחד, והמשיך בעוז בייצור שני להיטי המכירות, הצ'יף וה"סקאוט", מצד שני. ב-1940 הביא הצ'יף אל העולם את הסימן המסחרי שלו, כנף קדמית עצומה ויפיפיה, ו"חצאית" בחלק האחורי שמכסה למעשה את כל חלקו האחורי של האופנוע עד לסיומת הכנף.

במהלך השנים זכה הצ'יף לעוד שינויים קטנים כדי להתגבר ולנצח את האופנועים של הארלי ודוידסון, וב-1950 גדל המנוע לכדי 1300 סמ"קין ותקילין והפרונט קיבל מזלג קדמי טלסקופי. אבל זו היתה כבר שירת הברבור של אינדיאן, ושלוש שנים אחר כך הופסק ייצור האופנועים.

במהלך העשורים שחלפו מאז פשטה החברה רגל, היו מספר נסיונות להחיות את השם האגדי, אך ללא הצלחה או הותרת חותם איזשהו על שוק האופנועים האמריקאי או העולמי. המפנה חל לפני 6 שנים, עת נרכש המותג על ידי תאגיד "פולריס", וכמה חודשים לאחר שהובא אל ארץ הקודש, זכיתי להצמיד את ישבני הגרום אל מושבו המרווח.

אז איך היה?

לגודל של האופנועים האמריקאים כבר התרגלתי במהלך השנים, אולם הדבר הראשון שלא ציפיתי לו הוא רמת האיכות שהתברך בה הנייטיב האמריקני. מישהו בפולריס לקח את נושא האינדיאן מ-א-ד ברצינות ובכובד ראש, וניגש למעשה המרכבה בחרדת קודש ועם המון כבוד להיסטוריה של מותג ה"אמריקאנה" המכובד הזה. דגמים חדשים – גם מיצרנים ותיקים, סובלים תדיר מתקלות קטנות ומעצבנות. כולנו מכירים את זה, ולחלוטין ציפיתי לכל מיני עיגולי פינות מיצרן בן 6, אבל לשווא. רמת הגימור של ה"צ'יף" סופר גבוהה. החל מהמנוע המעוצב להפליא והחסר כל כבל או חוט מסביבו, וכלה בחיפוש חסר תוחלת מצידי בציציות האופנוע אחר פשלות גימור קטנות. כלום. כל פינה באופנוע מגומרת ומעוצבת למשעי. החל מהכנף הקדמית כמובן, דרך חיפויי הכידון, וכלה בקצוות האגזוזים.

ואם כבר הזכרנו את לבו של האופנוע, הרי שהמנוע בעל כ-1800 הסמ"ק הוא פנינה מוטורית, לא פחות, ויחסי ההעברה שמספקת התיבה בת שש המהירויות יודעים להעביר מצוין את התחושות ממנו ולהדגיש את היכולות שלו. גם כאן, קשה להפריז בעיצוב היפיפה. החל מהעיצוב המהמם של מכסאות השסתומים והקימורים הקטנים של צלעות הקירור, וכלה בציפוי הניקל המבהיק.

אבל מה שהכי מפתיע באינדיאן בגלגולו המחודש הוא לא העיצוב ולא הגימור. למרות הייצור עול הימים של הדגם הזה, הרי שלצ'יף האינדיאני יש אותו מושג חמקמק שנקרא "אופי", וטונות ממנו. אני מודה שזה הפיל לי את הלסת לאור העובדה שהבעלים של אינדיאן הם בכלל יצרן של משחתות שלג ומפזרי עפר (אופנועי שלג וטרקטורונים למתקשים). ה"צ'יף" הוא האינדיאן הראשון שעליו רכבתי, ומי יודע אם ארכב על אחד נוסף, אך אני מקווה מאד שגם שאר האופנועים של היצרן האמריקאי נושאים את אותו האופי הייחודי שידע להשפריץ הצ'יף הזה מכל כיוון אפשרי. פשוט קשה להאמין שפולריס מייצרים את האופנועים הללו רק שש שנים. רכבתי על לא מעט קרוזרים, גם מהארלי וגם יפניים, ואני יכול לומר בפה מלא שלו אתם לוקחים הארליסט קשור עיניים ושמים אותו על האינדיאן, הוא מיד מזהה שהוא רוכב על אופנוע שונה. לאינדיאן הזה יש את האופי שלו ואופי משלו. ועל היפניים אני בכלל לא מדבר. אלה ממילא באים מעולם שהוא שונה באופן מובהק משני היצרנים האמריקאיים.

ציון בהתנהגות

איך האופנוע? ענק, כבד, מרשים, בוהק למרחוק בניקל ובכנפיים הענקיות העטויות צבע לבן פנינה נוצץ. מושך מבטים וגורם לאנשים לשלוף את הנייד ולצלם. המתלים והשילדה מצויינים תודה, ואפשר אפילו ללחוץ מעט את האופנוע ברכיבה ספורטיבית. הבלמים עובדים לא רע בכלל ויש אפילו ABS. זוית הצידוד עצומה כצפוי, וצריך מגרש כדורגל כדי לסובב אותו על המקום. אבל מצד שני, לא קשה מדי להשתחל אתו בין מכוניות. כלומר, לא קל, אבל לא קשה כפי הייתי מצפה מאופנוע עם בסיס גלגלים ומשקל של… נו… אופנוע אמריקאי. סיי נו מור. ובנוסף, המושב האחורי הוא כנראה מהיותר נוחים בעולם האופנועים.

סוף דבר

הגימור והאופי שהאופנוע הזה מספקים מייצרים את ההרגשה שהאופנוע הנבחן בא מיצרן בשל. כזה שמייצר אופנועים ברצף כבר עשרות שנים, אשר במהלכן הוא השתפשף והאופנועים שלו קיבלו קו ואופי משלהם. וכן, אני יודע על אופנועי "ויקטורי" שמייצרים פולריס. עדיין, לייצר אופי לאופנוע זה משהו שבא עם הפז"מ, והדבר קשה שבעתיים כשעומד מולך מותג עם כבוד ואשר אקזמפלרים רבים ממנו עדיין מסתובבים בכבישים ואצל אספנים. כמו שכתבתי למעלה, מישהו דפק פה עבודה. מישהו שכל כולו אוהד ומכבד את המותג באדיקות כמעט דתית, וניסה לייצר צ'יף מודרני כאילו לא הופסק הייצור מעולם. כאילו והצ'יף הנוכחי הוא גלגולו האבולוציוני של הצ'יף המקורי. כאילו לא היו כמה עשרות שנים של חידלון בין הצ'יף ההוא לצ'יף העדכני, ובנוסף, האופנוע מגומר לעילא. וכן.. גם האופי (שוב המילה הזו) שהאופנוע הזה יודע לייצר, ייחודי לו ולו בלבד.

מוריד את הכובע פולריס. שיחקתם אותה.