אלפרד שונא כוסיות!

מאת: אלפרד (שם העט של שי יעקב ז"ל)

אלפרד שונא כוסיות. טוב, זה לא שבאופן עקרוני הוא בועט בשאט נפש מסף דלתו גרושות נרגשות נוטפות הורמונים, אבל "כוסיות" בהגדרה, כאלו עם בטנון מתוח ועופרים זקופים בציפייה לא ממש עושות לו את זה.
אלפרד אוהב צלקות מלחמה. סימני מתיחה, תפיחה קטנה מעל גבעת ונוס, צלוליט קטן פה ושם. כאלה. אלפרד אוהב קרבות. בעיקר כשהם אצל אחרים. טוב נו, אחרות. המבט הזה, של "קדימה אלפרד, שעשע אותי", עושה את זה לאלפרד. עם כל הכבוד לחובקות הניקובים למיניהם, יש דברים שלא קונים בכסף.
אלא מאי, בזוכרו את אויבו הגדול יותר, השגרה, החליט אלפרד בכל זאת לעשות מעשה:
"שלום, מדברת עופרית. איך אוכל לעזור לאדוני?"
"שלום לך עופרית צעירה (וזקופה, אבל את זה אלפרד כבר מלמל). אדוני חושק ברכיבת מבחן".
"במה חושק אדוני אם יורשה לי?"
"אדום. אופנוע אדום. לא ממש חשוב מה. העיקר שיהיה אדום. יש דבר כזה?"
כזה אלפרד. ילדותי. אף אחד לא מושלם.
"בכבוד אדוני. באריזת מתנה?"
כך יצא שהתחמש לו אלפרד במרובע צילינדרים אימתני, פאר הטכנולוגיה העדכנית, עמוס שלל משאבות ופאוור קומנדרים למיניהם, והפליג אל האופק. לבד. הבאווארית התחברה לעצמה. במקום אחר.
"סע בזהירות, כן?"
"בטח. אלפרד לא היה עושה שום דבר שאת לא היית עושה, נכון?"

בטח. בלונדיניות עושות לך טוב. ואת זה, למרבה הזוועה, או שלא, כתב הומו.

זהירות. אלפרד נזהר. שפוף, רכון, מסוגף. אלפרד מתחבר לעצמו. אדום ולוהט. הדבר הזה באמת אדום. מאידך, נאמן למשנתו המוצקה שדברי בלונדיניות הם בערבון מוגבל למדי, משתופף אלפרד עוד (וקודם משחרר חור בחגורה, למען חובבי הלוגיקה), ונותן לה בראש, במסגרת המגבלות כמובן. אלפרד מהמהם: כן עופרית, תרימי קצת. תני לי את זה. וההיא מה? מקשיבה.. מה אומרים לה, עושה. מתמתחת. נמוגה. מתפתלת. זוחלת. זועקת, לוחשת. הכל לפי הספר.

כן מותק. בסדר.

כרטיס מועדון יש?

קילומטר או שניים מאוחר יותר. מניף אלפרד רגלו מהלוהטת, "סיגריה עכשיו, כן?", ריקנות חמצמצה בפיו. אותה ריקנות הזכורה לו לרע מימיו העליזים לכאורה באודיגו. אז תתקשר?

בטח.
בטח.

אלפרד יתקשר. ועוד איך יתקשר. הדוקה, נוטפת, הולמת. עושה קולות של מגזין. אפשר שלא להתקשר?

"בירה יקירי?"
"בטח. קר, כן?"

כמו אצל ריימונד קארבר, כך אצל אלפרד. משנה סדורה התבוסתנות. אידאולוגיה.
הימים הבטוחים. כך אלפרד. כל הימים כל הימים, חולמת אני על כובע קסמים.
להפסיד למען ההרגל. נצחון הפשטות על הטכנולוגיה. ה"פרפטום מובילה" הנצחי שחייב להופיע בכל טור של אלפרד. סינגל מקורר אוויר, מצולק ועתיר קרבות מהווה את סף המינימליזם הנוכחי. סינגל. אצל אלפרד.
אלפרד רוצה להיות הכי טהור שאפשר. נקי. זך כתינוק.

תבוסתן? זך כתינוק?

"רכיבת מבחן על GN לאדוני?"

תודה. אבל לא תודה. עוד לא.

זקופה, מתוחה, חלקה ולוהטת ככל שתהיה, עדיין עופרית מזייפת. כמו גדולה.
"אני יקרה מותק. אתה יודע את זה".
אמת לאמיתה. על זה אלפרד לא יכול לחלוק. הכי יקר זה הכי טוב.
הכי טוב, זה גם הכי טוב לאלפרד?
האמנם שלל הטכנולוגיה המחמשת את משכך ההיגוי של עופרית אכן עושה טוב לאלפרד?
"אני צריכה לשפף את הפרונט, טוב?"

"בטח מותק. מה שתרצי".

אלפרד בטוח היה גאה להסתובב עם עופרית בשישי. בטח גאה. כולם היו ממששים לה (בעיניים. לא נוגעים) את הפרונט החדש. כולם היו מעריכים את שעותיה הקשות במכון. אלא מאי. עדיין חמצמץ אלפרד.
טוב לאלפרד. טוב מדי. חסר לו הריגוש. חסרה לו התחושה.
חסר לו המינימליזם.

עוד יותר פשוט. עוד יותר בסיסי. עוד יותר מצולק.

הבא בתור הוא סוס. שתי פעימות. MZ.

עכשיו אפשר להתווכח על מינימליזם.

אופי בטח יהיה לה.