בדיוק לפי מרשם הרופא

בתמונה: הגוצי של עונת 88' עם שמונת השסתומים

מי מאיתנו לא אוהב סיפורי אנדרדוג? רובנו מזדהים עם האנדרדוג מכיוון שזה נותן לנו, בני התמותה, הרגשה שגם אנחנו אם רק נרצה נוכל יום אחד להגשים את חלומותינו ולהשיג את הבלתי אפשרי. כזה הוא הסיפור על דוקטור ג'ון וויטנר, רופא שיניים מפילדלפיה, שהחליט להקים קבוצה שתתחרה דווקא עם מוטו-גוצי לה-מאנס בקטגוריית מירוצי הסיבולת בארה"ב ואחר-כך במירוצי הטווינס. כל זאת כנגד האופוזיציה היפנית מרובעת הצילינדרים שכללה קאוואסאקי GPZ900S, הונדה VF1000R, סוזוקי עם ה-XR69 שהתבסס על ה-GS1100 וימאהה עם ה-FJ1100. ולא רק שהגוצי יכל להם אלא בסידרה קשה של 13 סבבים שהתפרשו ברחבי ארה"ב ובמירוצים שנמשכו בין 3 ל-6 שעות הגוצי ניצח ארבעה מירוצים ואת כולם סיים בלי שנרשמה אפילו פרישה אחת. הישג מכובד למותג שלא היה ידוע באמינותו באותן שנים.

כמעט שלושים שנה חיכו חובבי גוצי ברחבי העולם לראות שוב את המותג מנצח מירוצים, מאז פרישתה של החברה ב-1957 ממירוצי ה-GP. ההזדמנות הזו הגיעה בזכותו של ג'ון ויטנר שכונה גם ד"ר ג'ון. ד"ר ג'ון לא היה זר בסצינת האופנועים האמריקאית. בשנות ה-70 התחרה במירוצי חובבים וגם התפרסם כאשר בנה סינגל בסגנון בריטי עם מנוע וי-טווין של הארלי. לפני שפנה לרפואת שיניים בגיל 31, למד ד"ר ג'ון הנדסת מכונות כך שהוא ידע מה הוא עושה.

בשנת 1984 בגיל 37 החליט ד"ר ג'ון להצטרף לסדרת מירוצים חדשה שהוקמה בידי ה-AMA בארה"ב והיא סדרת מירוצי הסיבולת כאשר הפעם הוא, ד"ר ג'ון יתרכז בהכנת האופנוע ולא ברכיבה עצמה. לפי חוקי הסדרה מותר להכניס אין ספור שינויים באופנוע אך האופנוע עצמו חייב להיות דגם סדרתי לכביש. על מנת להשתתף בסדרה פנה ד"ר ג'ון ליבואני גוצי בארה"ב ואלו נאותו לספק לו אופנוע לה-מאנס III בעל נפח מנוע של 850 סמ"ק. הגוצי ניצח כבר במירוץ הראשון שנערך שלושה שבועות לאחר קבלת האופנועים כאשר הוא עדיין במצב סטוק. בסיומה של אותה שנה, 1984, זכתה הקבוצה באליפות בקטגוריית הביניים לאופנועים מרובעי צילינדרים עד 650 סמ"ק וטווינים עד 850 סמ"ק כאשר הם מנצחים שש פעמיים ומסיימים במקום שני עוד פעמיים. האופנוע סיים את כל המירוצים ללא פרישה וגם לאחר 8,000 מייל במירוצים, האופנוע לא התפרק. ד"ר ג'ון מספר שבין המירוצים הוא פשוט חיבר לאופנוע את מספר הרישוי וזה שימש אותו לרכיבה יום יומית בכביש.

לשנת 1985 עם דגם הלה-מאנס IV שיצא בנפח 950 סמ"ק, עלה דר' ג'ון כיתה להתחרות עם הגדולים, שם אין העדפות נפח כמו בקטגוריית הביניים. עם אופנוע במצב כמעט סטוק, למעט אגזוז שתיים לאחד, התייצבה הקבוצה למירוץ ה-BOTT – BATTLE OF THE TWINS, בחודש פברואר בדייטונה עם הרוכב גרג שמרץ, שם סיים חמישי אחרי אופנועי המפעל של דוקאטי והארלי דיווידסון. אז הבינו בקבוצה שיש להם אופנוע מצוין ומאותו רגע החלה מסכת שיפורים על מנת להכין את האופנוע לעונת 1985 של מירוצי הסיבולת. פילוסופיית השיפורים של ד"ר ג'ון התבססה על שיפורי המנוע שמבצעים בארה"ב למכוניות הוט-רוד. ההנחה הייתה שמה שמתאים למנועי 8V בעלי מוטות דחיף מתאים גם למנוע הווי-טווין של גוצי אשר עובד גם כן עם מוטות דחיף.

וזה אכן עבד. המנוע הוגדל ל-992 סמ"ק, הותקנו גלי זיזים חמים ובוכנות מירוץ שהיו קלות יותר מהמקוריות ובעלות ראש שטוח יותר וכך תרמו לשריפה יעילה יותר של תערובת הדלק. דווקא ראשי המנוע היו אלו של הדגם הקודם, הלה-מאנס 3, מכיוון שהשסתומים בו היו קטנים וקלים יותר מה שאפשר שריפה טובה יותר ועקומת כוח רחבה יותר לעומת ראשי המנוע של הלה-מאנס 4. בסופו של דבר הוציא האופנוע המשופר 110 כוחות סוס לעומת 72 שהגיע במקור. המשקל הסופי עם תאורה (מכיוון שחלק מהמירוצים נערכו בלילה) עמד על 181 ק"ג רטוב לעומת מעל 230 ק"ג במקור. אחד היתרונות הגדולים של הטווין האיטלקי היה צריכת הדלק המעולה שלו לעומת המרובעים היפנים, שאיפשרה כמעט שלוש שעות מירוץ בין תידלוק אחד למישנהו וכך נחסך הרבה זמן על עצירות תדלוק. ד"ר ג'ון מספר שבזכות התנהגות הכביש המעולה של האופנוע, הנ"ל רץ מתחילת המירוץ ועד סופו על סט אחד של צמיגים וכך שוב נחסך זמן על עצירות בפיטס. וכך, לאחר 13 סבבים, 100 אחוזי סיום מירוץ וארבעה נצחונות, זכתה הקבוצה באליפות ה-AMA למירוצי סיבולת בשנת 1985 עם הרוכבים גרג שמרץ, לארי שורטס וניק פיליפס.

אבל הגדולה של הקבוצה הייתה הקבוצה עצמה. זו לא הייתה קבוצה במובן הרגיל של המילה כמו שאנו מכירים, זו הייתה קבוצה על טהרת מתנדבים שהגיעו לעזור בהתאם למיקום הסבב. המימון לקבוצה הגיעה מתרומות פרטיות שנאספו על ידי מועדוני גוצי ברחבי ארה"ב והונו הפרטי של ד"ר ג'ון עצמו שמכר את המרפאה שלו לשם כך. ככה בניגוד לכל הסיכויים וכנגד קבוצות מפעל רשמיות ועשירות, זכתה הקבוצה באליפות. בטקס אנשי השנה של הספורט המוטורי ב-1985 זכתה הקבוצה בפרס בזכות הרוח הספורטיבית וההתעלות.

אבל עונת 1986 כבר הייתה שונה. הגוצי כבר לא עמד בקצב של היפנים וגם התקציב המוגבל הקשה על הקבוצה, אי לכך החליט ד"ר ג'ון לעבור להתחרות בקטגוריית ה-BOTT שם חשב שהגוצי יתאים יותר. כשהוא על סף פשיטת רגל קנה ד"ר ג'ון בשארית כספו כרטיס לכיוון אחד לאיטליה על מנת לשכנע את הבוס הגדול של גוצי דאז, המיליארדר אלסנדרו דה-תומאסו, לתמוך במאמצי המירוצים שלו בארה"ב. הוא נסע למודנה איטליה והסתובב כל יום במשך יותר משבועיים בתקווה לפגוש את דה-תומאסו עד שיום אחד הצליח בכך. הצלחותיו של ד"ר ג'ון בארה"ב לא נעלמו מעיניו של דה-תומאסו וזה האחרון הכיר ביכולותיו של הדוקטור להזריק נעורים במותג הוותיק, וכך חזר ד"ר ג'ון לאחר חודשיים לארה"ב כעובד רישמי של מוטו-גוצי בתור יועץ מיוחד לענייני פיתוח הנדסי וכן עם מספיק כסף כדי לבנות את הרייסר אותו תכנן עם שלדה חדשה, זרוע אחורית חדשה שתבטל את אפקט גל-ההינע ועוד, אבל עדיין עם אותו מנוע עתיק בעל שני שסתומים לצילינדר. בסיומה של אותה שנה, 1987, זכה הגוצי של ד"ר ג'ון עם רוכבו, דאג בראונק, באליפות הפרו-טווין, BOTT, ושבר שליטה של שש שנים של הארלי ודוקאטי בסידרה. באותה שנה הריצה דוקאטי בסדרה הזו את אב-הטיפוס של ה-851 עם מרקו לוקינלי, אופנוע שלימים יהיה אבי הסופרבייק המודרני של דוקאטי.

לעונת 1988 קיבל ד"ר ג'ון ממוטו-גוצי את המנוע החדש בעל שמונת השסתומים (ארבעה לכל צילינדר) שהיה חזק משמעותית מהמנוע הישן אך בעיות אמינות פגעו ביכולת לשחזר את עונת 87 החלומית. ב-1989 עזב ד"ר ג'ון לאיטליה על מנת לעבוד על המשך פיתוח המנוע והדגם החדש לכביש שאמור היה להחליף את הלה-מאנס. לקח לגוצי עוד שלוש שנים עד שסופסוף יצא לשוק ב-1992 הדייטונה 1000. עד אז דוקאטי כבר הספיקה להתבסס במירוצי הסופרבייק עם ה-888 שלה והדייטונה נראה מיושן מהרגע הראשון שבו ירד מפס הייצור. גם המספרים באולמות המכירה לא היו לטובתו: מ-486 יחידות בשנת 92 ירדו המכירות לכמאה בשנה עד שהייצור הופסק כליל ב-1997.

ד"ר ג'ון עבד בגוצי עד 1999 ואז חזר לארה"ב. ברפואת שיניים הוא איננו עוסק יותר. כיום הוא עובד כיועץ הנדסי בחברת בואינג והולך לרופא שיניים כמו כולנו, אך הסיפור המדהים על איך גוצי חזרו לאחר שלושים שנה לככב במסלולי המירוצים ולו לתקופה קצרה והכל בזכות חלומו ועקשנותו של אדם אחד מעורר השראה גם היום.

ולכן, לפני שנה, הוציאה סדנת בריאן & גצי אשר בעליה רואים עצמם כממשיכי דרכו של הדוקטור, דגם חדש הנקרא DR JOHN TRIBUTE לכבוד 30 שנים לתחילתה האגדה.

וידאו: מרוץ הסיבולת בדייטונה, 1985: