נתלה בין הכסאות הגבוהים

כאשר אנחנו בדו"גיגים כותבים על אופנועים זה לא בגלל שהם חדשים והרגע הגיעו ארצה או שהם כרגע באופנה, אנחנו עושים זאת בגלל שמעניין אותנו הסיפור שמסתתר באופנוע ומנסים להבין אותו עד תום. כזה הוא הימאהה XT660Z טנרה. מאוד סקרן אותי כיצד בעידן בו אופנועי האדוונצ'ר נחטפים כלחמניות חמות דווקא הטנרה – לכאורה האופנוע האידיאלי לאדוונצ'ריסט המתחיל – מציג גרף מכירות חלוש בחו"ל וגם בארץ (רק שלוש יחידות מכרו במטרו לאורך השנה ועוד שלוש במבצע סוף שנה) בעוד שאופנועי אדוונצ'ר העולים פי שתיים או שלוש ממנו נמכרים בעשרות יחידות כאן בארץ. עוד יותר מפתיע הדבר כאשר מגלים שהטנרה 660 נמכר ב-4,000 ש"ח, פחות ממחירו כחדש בשנת 2010.

לא נלאה אתכם יותר מדי בהיסטוריה של הטנרה אבל כשימאהה הבינה שיש לשדרג את ה-XT הוותיק היא העבירה אותו למנוע 660 סמ"ק ולקרור מים. דגם הדו"ש נקרא XT660R ודמה בגובהו ובמשקלו לדגם הדו"ש הזקן.

ואז החליטו בימאהה שעושים ממנו אדוונצ'ר וקראו לו XTZ (טנרה).

הטנרה בגלגולו החדש יצא ב-2007 עם אותו מנוע בנפח 660 סמ"ק, בעל צילינדר יחיד, מקורר מים, ומשקל רטוב שטיפס עד 208 ק"ג (60 ק"ג יותר מסבו שיצא ב-1983) ומאז ועד היום מיוצר ללא שינוי. לעומת מתחריו היקרים והשמנים יותר הטנרה אמור להיות בעל אוריינטציה דו"שית יותר ויעידו על כך הגלגלים בקוטר "21 מלפנים ו-"17 מאחור. ההחלטה שלנו הייתה לרכב על הטנרה בהתאם לכוונות יוצריו ויעודו ולצאת להרפתקה ברכיבת שבת גם אם באמצע השבוע כבר החלו להגיע התראות על מזג האוויר החורפי שצפוי באותו סופ"ש, רוחות ערות עם מטרות עוז. אדוונצ'ר = הרפתקה, לא ככה?!

*   *   *

הרושם המיידי שנוצר במפגש עם הטנרה הוא שהנ"ל גבוה, מאווווודדדד גבוה… צריך להניף רגל מעלה מעלה על מנת להתיישב עליו ואני עם כל ה-183 ס"מ שלי הגעתי בקושי עם קצות האצבעות לקרקע בניסיון ליישר את שתי הרגליים. רושם נוסף הוא שהטנרה בנוי באופן חזק ועמיד בפני כל פגע שעלול לקרות במסע. ההבנה הנוספת שמגיעה מיידית היא שלאופנוע מרכז כובד גבוה מאד וכבר ברכיבה הראשונה נדרש הרוכב הממוצע למלוא תשומת לב ביחס לאופנוע וגובהו בכל עצירה על מנת שלא לאבד שיווי משקל.

בשבת שמנו פעמינו מזרחה ודרומה בואכה ים המלח, כשבתכנון לעלות בצומת אלמוג על השביל המוליך דרומה לאורך מצוק ההעתקים. בכביש, הרכיבה על האופנוע מאוד נעימה. מנוע הסינגל של ימאהה הוא אחד הסינגלים החלקים שבנמצא, כמעט חף מרעידות וברכיבה מנהלתית רגועה בשיוט שבין 120 ל-140 קמ"ש האופנוע נוח מאוד והכל עובד מצוין, למעט דבר אחד מציק וזהו מיגון הרוח או יותר נכון היעדרו. מעולם לא חזרתי הביתה מרכיבה עם צוואר תפוס כמו אחרי הרכיבה על הטנרה הזה (גם כאשר רכבתי על נייקדים לא הרגשתי ככה) וכשדסקסתי על כך עם מוטי השיב הלה: "אינני מבין מה אתה רוצה? המיגון רוח היה מצוין". משיחה עם רוכבים נוספים ומבירור בפורומים השונים התברר לי שלא טעיתי. מסתבר שלרוכבים נמוכים מגובה מטר ושבעים ומטה כמו מוטי אין שום בעיה עם מיגון הרוח, מבחינתם המיגון מצוין, אך לרוכבים מעל מטר ושמונים הדבר מהווה בעיה קריטית עד כדי ויתור על האופנוע.

בצומת אלמוג נכנסנו איתו לשביל המוביל לאורך מצוק ההעתקים אך אחרי קילומטרים ספורים נמלכנו בדעתנו. משקלו של האופנוע יחד עם גובהו ומרכז הכובד הגבוה מאוד לא השרו בנו הרגשת ביטחון. אתה מוריד רגל לקרקע על מנת לתמוך באופנוע ואתה פשוט לא מוצא אותה, היא לא שם. הכל גבוה מאוד. טיפה שיפוע בשביל ואתה יכול למצוא את עצמך בקלות על הצד. תוסיפו לזה את העובדה שהאופנוע לא שלנו וצריך לחזור שלם בסוף הסופ"ש ותבינו למה לא היינו מוכנים להסתכן. גם כאן משיחה עם בעלים לשעבר ושיטוט ברשת הבנו שלא טעינו בתחושותינו. הטנרה הוא לא דו"ש כמו הדי-אר, לא סלחני ולא מתאים לרוכב דו"שניק מתחיל אלא לרוכב מנוסה אשר יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה הוא עושה, רוכב כזה אשר לא מפחד מדבר, פנגס למשל.

בעבר, לאחר שסיים את הרומן שלו עם האפריקה טווין, חיפש פנגס אדוונצ'ר מחליף ובחר בטנרה. לאחר תקופה הוא נוכח שהאופנוע הזה חלש לו מידי ומגביל אותו, בעיקר בכביש והחליף אותו. בשטח הוא דווקא אהב אותו מאד. והנה, הגענו לפינה מוזרה של ניגוד: על ציבור המתחילים שוחרי רכיבת הדו"ש הוא מאיים, ולמיומנים – חלש מידי.

בדרך חזרה בחושך תפס אותי גשם שוטף, כזה שלא ניתן לראות ממטר, ולמעט בעיית מיגון הרוח שחייבה אותי להשתופף קדימה כמו באופנוע ספורט, הטנרה הרגיש יציב ומשך קדימה כמו קטר ולא הראה ולו לרגע סימנים של חוסר שביעות רצון מהכביש הרטוב. למחרת בדרך חזרה לסוכנות בת"א גיליתי את יתרונות הגובה, בזכות הישיבה על ה'גמל' הזה. אתה צופה למרחקים כמו מגדלור ומאוד שעשע אותי הדבר שהייתי אני זה שבישר לנהגים במכוניות הפרטיות שיש תאונה בהמשך הכביש. בסוכנות, יצא לי לדגום בישיבה טנרה עם ABS אשר נמוך קצת מהטנרה הרגיל אבל ההפתעה הגיעה כאשר התיישבתי על אחיו הגדול, הסופר-טנרה 1200 שהוא הרבה (!) יותר נמוך.

אני חושב שבסופו של דבר הבנתי מדוע הטנרה לא להיט: הוא גבוה מדי עבור רוכבים נמוכים, מאוד לא נוח עבור רוכבים גבוהים עקב מיגון רוח בעייתי, בשטח מטיל פחד על מתחילים שאינם ברמה גבוהה, ולרוכבים חזקים הוא חלש מידי. המסקנה היא שמשהו פה התפספס והדגם הזה "נפל בין הכסאות" למרות שרבים גומרים עליו את ההלל כ"אחלה אופנוע".

*   *   *

 וכאן נשאלת השאלה למה? מדוע ימאהה לא שיפרו ותיקנו את הטעון שיפור עם השנים?

נזכרתי במאמר של קווין קמרון המספר כיצד ימאהה הפסיקו לייצר מנועי חמישה שסתומים לאופנועי הכביש שלהם. מסתבר שכאשר יצאו מנועי חמשת השסתומים החדשים לקבוצות מירוצים בסדרת הסופרבייק האמריקאי, בא אחד הטיונרים האמריקאים ושאל אותם מדוע, ומנה אחד לאחד את החסרונות ומאותו רגע אנשי ימאהה החרימו את הבחור. כאשר הגיע רוסי לימאהה ב-2004 הוצגו לפניו ארבעה אבות טיפוס של מנועי סקרימר וביג-באנג, 2 בעלי 5 שסתומים ושניים עם ארבעה. לאחר שבחן את כולם בחר רוסי במנוע הארבעה שסתומים ביג-באנג, ומאז ימאהה הפסיקו לייצר מנועי חמישה שסתומים לאופנועי הכביש שלהם. מסאו פורוזאווה שהיה אחראי על פרוייקט המוטוGP של ימאהה סיפר שרוסי היה בעצם הסולם שימאהה חיפשה כדי לרדת מעץ חמשת השסתומים. יכול להיות שגם במקרה הטנרה שלפנינו ימאהה מחפשת מישהו שיגיש לה את הסולם.

יכולנו לסיים כאן ולומר שהבנו, אבל לא, אנחנו לא מוותרים כל-כך מהר פשוט משום שהאלטרנטיבה הבאה במחיר למי שרוצה אדוונצ'ר עולה כ-100,000 ש"ח, כמעט פי 2 ממחירו של הטנרה. לכן חיפשנו ברשת פיתרונות לשתי הבעיות המציקות בטנרה, הגובה ומיגון הרוח.

לגבי מיגון הרוח, ישנו פיתרון פשוט וזול יחסית בעלות של 92 ליש"ט של חברת Touratech והוא הארכה למשקף על ידי תוספת המתחברת למשקף הקיים על ידי קליפס ואשר ניתנת להורדה בעת הכניסה לשטח למתן ראות טובה יותר. את הפיתרון הפשוט הנ"ל קראתי בבלוג של בחור בריטי שלקח את הטנרה שלו למסע של 5,000 מייל מאנגליה למרוקו. גובהו של הבחור הוא 185 ס"מ וגם הוא סבל קשות ממיגון הרוח הלקוי והתוספת שחיבר פתרה לו בעיה זו.

לגבי הנמכת האופנוע, כאן ישנם שני פתרונות: הזול עולה בין 30 ל-60 ליש"ט והוא קיט של החלפת הלינקים המקוריים מאחור בחלופיים המנמיכים את הבולם ויחד איתו את האופנוע בכארבעה ס"מ. הפתרון היקר יותר שעולה כ-620 יורו מדבר על החלפת הבולם האחורי בשלמותו בחלופי וכנ"ל את המזלג הקדמי אשר מנמיכים את האופנוע בכשמונה וחצי ס"מ. זה כבר משמעותי. לטענת החברה הבולמים החדשים מותאמים כך שיכולת השטח לא תיפגע עקב קיצור הבולמים. על פי דיווחים בפורומים השונים השינוי בהחלט מורגש לטובה.

זהו. יצאנו לבדוק מדוע אופנוע עם פוטנציאל מאוד גדול ובמחיר אטרקטיבי לא מצליח בארץ ובחו"ל כראוי לו וגם די נעלם מהתת מודע כאשר השיחה סבה סביב אופנועי אדוונצ'ר. עכשיו זו כבר החלטה של הרוכש העתידי אם לרכוש טנרה ב-60 אלף ש"ח ולהשקיע עוד כארבעת אלפים שקל על מנת להתאים אותו, או לקפוץ למדרגה הבאה שעולה כמעט מאה אלף שקל. באופן אישי הייתי מאוד רוצה לנסות טנרה מונמך שכזה עם שיפור למיגון הרוח. אני חושב שזו בהחלט תהיה חוויה מתקנת.

תמונות: מוטי "ינוקא" גלברט