גלגלי עזר

אוקטובר האדום

בימים שהעולם הדו גלגלי היה זאטוט ופעוט ועשה צעדי לימוד והבנה לאן פניו מועדות והיכן רגליו מועדות, הפתרון המהיר המיידי והמתבקש היה להרכיב מנוע על כלי הרכב הכי עממי שיש – אופניים. עשו את זה בכל פינה בעולם וגם ברוסיה, סנט פטרסבורג, שם ב-1935 הוקם מפעל "אוקטובר האדום" לאופניים עם מנוע עזר.

אצל יגאל גל בקיבוץ דליה יש דגם אחד שיצא מבית החרושת הזה. יגאל מכנה את עצמו "שפצן-אספן של מנועים עד 50 סמ"ק", ואני חושב כי מפאת היותו קיבוצניק יש לו קצת קשיי מימון ויותר קל להסתדר עם מנועים קטנים וזולים, ולכן ובעיקר, הוא מתהדר באוסף של כ-8 טילונים ישראליים ICM.

יגאל מראה לי את הדגם המתקדם שנקרא D-4 של "אוקטובר האדום". המוצר הראשוני ראה אור ב-1950 ונהנה מפופולריות בקרב הציבור ולכן ב-1958 יצא דגם משופר. מי שמכיר את גינת הראש ההנדסי הרוסי יודע שצומחים בו רעיונות מקוריים מאד לפעמים, ואכן הפיתוח המעניין החדש היה מנוע ללא ראש! פשוט, צילינדר אטום וסגור עם צלעות קירור למלוא היקפו וגובהו. אספקת הדלק התבצעה דרך תעלה קטנה בתוך גל הארכובה אליה התחברה מערכת ההזנה ואפילו הותקן שם בורג ויסות. הקרבורטור וצינור הפליטה שכנו שניהם בחברות טובה בקדמת המנוע שהיה נתון בתוך צורת ה-V של שלדת הצינורות, שם גם נקבע מקומו של מיכל הדלק. בחלקו האחורי של המנוע התחבר כבל למצמד ששידך בין גל הארכובה לשרשרת. פרקטי ופשוט. הפדלים היו מחוברים לגלגל האחורי באמצעות שרשרת נוספת.

שיטת ההנעה היא כזו: לוחצים את מנופית מפחת הקומפרסיה, מדוושים, ובמהירות רצויה משחררים את הידית. המנוע היה מניע ואז יש ללחוץ את מנופית הקלאץ' כדי לתת לו להתרגל למצב עבודה. עם שיחרור של ידית המצמד הכלי הפך לממוכן ועכשיו הכל שאלה פונקציונלית של כמה גז תתן כדי לצבור מהירות. המנוע מצידו היה מוכן לתת לך את כל כולו שזה אומר 1 כח-סוס ב-4,000 סל"ד. הנפח – 45 סמ"ק ולבוכנה היה רינג אחד. די והותר. חלפים ניתן למצוא בשוק הרוסי עד היום.

 

ריגה

בפינה אחרת ברוסיה הגדולה, בעיר ריגה, ראו כי טוב – ויתקנאו. לקחו את פאר תוצרת 'אוקטובר האדום' החליפו לצילינדר שעליו התיישב ראש, לבוכנה היה רינג נוסף, ולהידור התוצר בנו מקום איחסון לכלי עבודה בתוך הכסא הקטן. לתוצאה קראו 'ריגה 7'. האופניים הללו הגיעו לארץ ע"י משפחה שעלתה בשנת 1972 והתיישבה בקיבוץ מצר, ולאחר מכן הועברו לאוספו של יגאל גל בקיבוץ דליה.

 

סולקס

באוסף הקטן של אופניים ממונעות מחזיק יגאל גם וכמובן את הרולס-רויס של הסגמנט הלא הוא הסולקס הצרפתי, מפעל שהוקם ב-1905 ע"י 2 מהנדסים צרפתיים שב-1916 אפילו רשמו פטנט על כלי הרכב מתוצרתם. הקונספט כאן שונה מהרוסי; המנוע תלוי בקדמת השילדה ומעל לגלגל הקדמי, ובהפעלת מנוף וציר הוא נכנס עימו למגע ישיר בחיכוך.

להנעה יש לדווש תחילה ולצבור מהירות, ללחוץ את מנופית מפחת הלחץ כדי לשחרר את המנוע מעומסים, לדחוק את ידית ההנמכה קדימה עד שהמנוע יקבל סיבוב מהגלגל הקדמי, לשחרר את ההאף-קומפרשן, ומפה ואילך – גז גז גז! יש להניח שאדם נטול קואורדינציה היה מסתבך קלות בתוך כל תהליכי ההתנעה המדוקדקים הללו אבל כשהאלטרנטיבה היא לדווש עד זוב זיעה או ללכת ברגל, כראה שהלימוד כדאי ומשתלם כי הדו אופן הזה הגיע ל-37 קמ"ש אמיתיים. בצרפת מכרו אותו אי אז בימים ההם בעבור 450 פרנק.

כל התמונות צולמו ע"י אסף רחמים במתבן של קיבוץ דליה ובאדיבות יגאל גל.