דג לשבת: הסיקי המעופף

מצד אחד: ימאהה RD350. דגם שהשאיר חותם על עולם האופנועים גדול בהרבה יותר מהתקופה בה יוצר. כלי שהפך לאבן דרך של ממש בהסטוריית ההתפחות של הסופרבייק המודרני והותיר סימנים, לפעמים של ממש (בדמות שברים, צלקות ונזקים שונים), ברוכבים שזכו לתת עליו גז.

מצד שני: ק.ט.מ דיוק 390, שתרם את השלדה וחישוקי הגלגלים למען ימשיך מנוע ה-RD לפעום כחלק ממכלולים ספורטיביים יותר התואמים את יכולתיו. כ-45-50 כוחות סוס דוחפים את המוטציה המגניבה הזו, שמעניקה פרשנות עכשווית לאופנוע ספורט דו פעימתי.

ליצירה הייחודית הזו אחראי בוגר עיצוב תעשייתי הודי בשם עסים סינג' פאוואר (מהעיר פונה), שהקים עם חבריו סדנה לקאסטומיזציה של אופנועים בשם Inline3. החברים פרשו עוד לפני תחילת הפרוייקט אך עסים, שמצהיר שאופנועים תמיד היו תשוקה עבורו, החליט להמשיך ולבנות את האופנוע שלפניכם, ככרטיס ביקור ליכולת העיצוב ובניית הכלים שלו. תוצאה טובה, כך העריך, תבטיח פניות מצד לקוחות המעוניינים בהתאמת האופנוע בצורה מיוחדת לגחמות ולשגעונות הפרטיים שלהם.

משך בניית האופנוע ארך כשנה כשרק התאמת המנוע לשילדת מסבך הצינורות ארכה כשלושה חודשים. השילדה עצמה נרכשה יחד עם הגלגלים ממגרש גרוטאות שמכר אותם לאחר תאונה שהשביתה את הק.ט.מ Duke.

המנוע אגב, הינו של RD350 מהגרסה האמריקאית. לא החלטה פשוטה כשבהודו יחידות רבות של RD350B – גרסה שיוצרה במפעל הודי שקיבל את הזיכיון מימאהה, עם מפרט טכני ייעודי וספיציפי לשוק המקומי. הייצור של הגרסה ההודית בין השנים 1980 ל-1993 נראה כמו בחירה הגיונית וברורה לעין, בייחוד כשההתעקשות על הגרסה האמריקאית, המשוחררת והחזקה יותר, העמידה את עסים בפני לא מעט בעיות הקשורות בהשגת חלפים לשיקום המנוע.

העיצוב עצמו נעשה ללא שרטוט. מהלך מפתיע בעבור אדם שלמד את המקצוע באקדמיה. עסים מעיד שהוא העביר את הקונספט שהיה בראשו לגבי המראה הסופי של האופנוע, היישר ליריעות המתכת אותן ריקע למושב, למיכל ולמסיכת החזית.

עסים קרא ל-RD-Duke שלפניכם בשם "הסיקי המעופף" (כינוי חיבה לאתלט הודי שהיה לראשון שהגיע להישגים בינלאומיים בתחום הריצה למרחקים קצרים). עם מנוע שכזה, ותוצאה סופית מעניינת שכזו, סביר להניח שהאופנוע הזה אכן יכול לעוף…