דג לשבת: הפרעה דו קוטבית (V)

אחרי שחרש את אירופה על וספה החליט אלכסנדר אישייד מקלן גרמניה להוסיף לרזומה עוד יבשת, ומצא את עצמו מצפין מוונקובר קנדה על וספת דואר צהובה עד לקצה הצפוני של אלסקה הקפואה. 6500 ק"מ סחבה אותו ה-PX125. בדרך חצו יערות, ראו דובים ואיילים, ועוד כל מיני דברים שמרוממים נפשו של אדם, אם כי לא ממש חריגים או שווים סיפור.

אבל נפשו השרוטה של אלכסנדר המזוקן לא שקטה או רגעה באלסקה, וממש לא בא לה לחזור בטיסה לקלן ולמשפחה. ואז… כשעמד על שפת האוקיינוס הארקטי הקפוא עלה במוחו רעיון מבריק ומטומטם כאחד: "למלא בקבוק ממי האוקיינוס של הקוטב הצפוני, ולשפוך אותו לאוקיינוס האטלנטי ליד הקוטב הדרומי". זה שבאמצע הדרך יש קו משווה וכמה עשרות אלפי ק"מ מכל צד לא הוריד אותו מהרעיון, ההיפך – זה רק הדליק אותו. את ההצעה לעשות את המסע על ב.מ.וו GS ולא על הווספה הזערורית והחלושה שלו הוא דחה על הסף.

אלכסנדר חשב שהוא יודע לטפל בווספה, אבל המכניקה הסטנדרטית לא חסונה מספיק למאה ק"ג מטען פלוס רוכב, ולאלפי ק"מ בדרכים לא סלולות. "בדיעבד הייתי מחליף את כל המסבים הכדוריים במנוע לחזקים יותר, ומחזק את המתלים ואת החיבור שלהם לגוף הווספה". עוד בקנדה הוא נזקק לחלפים, ויצר קשר עם מועדון וספה בוונקובר. שם עזרו לו כמובן, וגם קישרו אותו למועדונים נוספים בדרך. כמעט בכל מדינה בדרום אמריקה יש לפחות מועדון קטנועים אחד, שמעו עבר מאחד לשני ואלה יצרו איתו קשר והזמינו אותו לקבל שירות ועזרה, ואפילו אירחו אותו בבתיהם או נתנו להקים את האוהל שלו אצלם בחצר. עוד יתרון למסע עם וספה דווקא.
בברזיל קיבל הזמנה ממועדון וספה בסאו פאולו, הוא לא חשב פעמיים וחצה את היבשת גם לרוחב כדי להגיע לחוף המזרחי.

בקבוק המים הגיע בסוף ליעדו. זה לקח 22 חודשים, 19 מדינות, 71 אלף ק"מ, 8 בוכנות, 2 צילינדרים, 3 תופי בלם, ועשרה צמיגים. על כל מה שעבר עליו הוא סיפר בראיון ל-scootering.com וגם כתב ספר.

 

מחיר הדלק בברזיל הוא קבוע. את התנודות במחיר הנפט הם סופגים עם אלכוהול. כמות האלכוהול בדלק שם נעה בין 40 ל-70  אחוזים בהתאם למחיר הנפט. הווספה מסתבר לא חובבת אלכוהול, וגמלה עם חור בבוכנה.

בגוואטמלה, בעליה ארוכה ביער בגובה 2500 מטר נגמר לווספה הכוח, ואלכסנדר עצר בצד הדרך בכדי להחליף דיזה בקרבורטור. מבין העצים קפצו שני שודדים, אחד עם אקדח ואחד עם מאצ'טה. "דינרוס אמיגו, דינרוס!" צעקו עליו. נתן להם את הארנק. 20 דולר היו שם בסך הכל. "תביא גם את המצלמה!" נתן את המצלמה אבל התמקח על כרטיס הזיכרון. מבט קצר על הווספה הבהיר להם שהרבה כסף הם לא ימצאו כאן, ואולי היה זה המבט המזרוב בעיניים שלו, אבל הם נתנו לו את כרטיס הזיכרון ועזבו אותו חי ורועד.

גם במעברי הגבול במרכז ודרום אמריקה עשתה לו הווספה שירות טוב. היכן שמקובל לתת "טיפ" לשוטרים, ויתרו לו או הסתפקו בכמה דולרים. "אם הייתי רוכב על ב.מ.וו גדול כמו שהמליצו לי כמה טיילים מנוסים, היו דורשים ממני הרבה יותר כסף".

אחרי ששפך את בקבוק המים שלו ב- Ushuaia שלמרגלות הקוטב הדרומי, הוא רכב על הווספה המתפרקת עוד ששת אלפים קילומטרים חזרה לבואנוס איירס, ומשם הפליג איתה הביתה לגרמניה. אבל אנשים מסוגו של אלכסנדר לא יודעים לנוח ולחיות חיי שגרה. את המסע הבא שלו הוא כבר מתכנן: מגרמניה לדרום אפריקה, יחד עם אשתו, על 'ריקשה' Ape. אולי הוא גם יעבור אצלנו בדרך…