דג לשבת: "מנוחת עולמים"

איך הצלחנו לפספס את זאב בוים – בחיי שאין לי מושג. כישלון חרוץ נחלנו. מי שהיה אופנוען מושבע בלב בדם ובנשמה והגיע למעמד חבר כנסת ואפילו שר, בטח יכול היה להביא בהשפעתו קצת חיבוק ממסדי לקהילת האופנוענים, ואולי אפילו קצת תועלת, אם רק היה מאומץ בחום על ידינו בשעתו. בעת ההפגנות הגדולות של 2009-2011 של קהיליית האופנוענים נגד גזרות הביטוח של הצורר ידין ענתבי, תמך בנו זאב בוים והביע אהדה למאבקנו, היה בין החותמים על הצעת החוק שהביאה לדיון את חוק ההעמסה, ואפילו השתתף עימנו באחת מרכיבות ההפגנה לירושלים. אבל בגדול – ברור שפיספסנו אותו.

זאב בוים היה מורה מחנך ומנהל בית ספר בקריית גת, לאחר מכן ניהל את העיר במשך 10 שנים ומשם עבר לכנסת וב-2006 מונה להיות שר שר הבינוי והשיכון. כשהיה מורה בקריית גת, התנייד עם אופנועו – BSA 500 מודל 1942, וכשיצא לטיול באירופה לקח איתו את האופנוע. בכל עיר שאליה הגיע חיפש את מדבקת העיר והצמיד אותה לסירת הצד.

זאב נפטר בדיוק לפני 7 שנים, מרץ 2011, לאחר שחלה בסרטן, יהי זכרו ברוך. המועצה לשימור אתרים קיבלה מאלמנתו את אופנועו והוציאה מכרז לשיפוצו. רמי סגל לקח על עצמו את הפרוייקט והעבירו לשיקום מקיף אצל האספנים ומשפצי האופנועים מהגליל טל עמלני ועמית הרפז, ואילו את סירת הצד העביר לאזור השרון לטיפול יסודי משל עצמה לאחר שהתברר שהיא נגועה בחלודה קשה. כשהגיע שלב הצביעה ביקשה האלמנה שלא יאונה כל רע למדבקות כי הן עיקר תפארתו של האופנוע ומעידות על אהבתו הגדולה של בעליו אליו, ומאחר ואי אפשר היה לשחזר אותן, הן כוסו בכיסוי מגן והסירה נצבעה מסביבן.

ביום שישי האחרון, 9.3.18, הובא אופנועו של זאב בוים למנוחת עולמים במוזיאון מחנה המעפילים בעתלית. הוא קיבל חלקת קבר משלו (תמונת ראש העמוד) ועמוד זיכרון ושם ישכון לנצח ומשם כבר לא ייצא. פעם בשנה יונע אבל יותר כבר לא ינוע.