האם האופנועים של היום הם חד פעמיים?

אני זוכר בילדותי שכאשר מכונת הכביסה הייתה מתקלקלת היינו מחכים לטכנאי שיגיע ויתקן אותה והוא עמל שעות כדי להחזירה למצב עבודה. וזו לא רק מכונת הכביסה אלא גם הטלוויזיה שחור/לבן שהייתה לנו, הטוסטר ועוד. כיום המוצרים הללו כל-כך זולים שאנו פשוט לא טורחים כלל לתקן אלא מקבלים את העובדה שזמן החיים שלהם הוא בערך כחמש שנים פחות או יותר, מכנית וטכנולוגית, ורוכשים חדש במקום. צחוק הגורל הוא, שנוצר מצב שרכישה של מוצר חדש הרבה יותר זולה מתיקון. האם כך המצב גם באופנועים?

זה לא סוד שלמרות ניסיונות האוצר בעבר – דרך שליחיהם המפקחים על הביטוח – למחוק אותנו, השוק הדו-גלגלי דווקא חווה פריחה מחודשת. זאת תודות לירידה משמעותית במחירי האופנועים החדשים. בין אם זו הוזלת עלויות ייצור ברחבי העולם או תחרות אמיתית בין היבואנים בשוק הקטן שלנו. זה לא ממש משנה, הסיבות רבות וטובות עבורנו. מי היה מאמין שדיאר 650 או 400 חדש יהיה זול יותר ממחירו ב-1996, או סוזוקי 650SV יהיה זול יותר מאשר לפני עשר שנים, או ימאהה סופר טנרה 1200 שמחירו עומד כיום על 90 אלף בעוד שלפני מספר שנים המחיר חצה בהרבה את קו המאה אלף. וישנן עוד הרבה דוגמאות כאלו בשוק. הטרנד החדש הזה הוא בהחלט מבורך וגם החזיר את הצבע ללחיים של השוק הישראלי. אבל, כמו יינג ויינג גם למצב הזה, המבורך, יש צד לא מוכר ואולי גם קצת אפל וזה 'החד-פעמיות' אם אפשר לקרוא לזה כך.

ועכשיו אסביר למה מתכוון המשורר, שזה אני, במונח 'חד-פעמיות'. לצערי הרב, נתקלתי השנה במספר מקרים של אופנועים לאחר תאונה שבהם העדיפו הבעלים להשבית את האופנוע או למוכרו בפרוטות מכיוון שהתיקון עלה על מחיר האופנוע כחדש או היה קרוב מאוד למחירו של אופנוע חדש. והרוכבים שהשביתו לאוו דווקא היו מבוטחים בביטוח מקיף אלא להיפך הם העדיפו לקבל את ההפסד, למכור את האופנוע בכמה שיקבלו ואח"כ לרכוש חדש. כי כבר עדיף היה להם לרכוש חדש מאשר להשקיע כמעט את אותו סכום ועדיין להישאר עם אופנוע 'פגום' שגם ככה ערכו ירד בגלל התאונה. ואם נהיה כנים עם עצמינו אז במחירים הנמוכים של היום, גם בשוק המשומשים אין כל כך לאן לרדת.

ואינני מדבר כאן על תאונות קשות של אופנוע שרוף טוטאל-לוסט או שלדה שבורה לרסיסים, אלא על תאונות קלות בהן הנזק הוא בעיקר קוסמטי, חלקי פלסטיקה פה ושם וכדומה. אתן לכם דוגמה שנתקלתי בה ממש לאחרונה: סוויץ' של MT-09 עולה 13 אלף שקל. חמישית ממחירו של אופנוע חדש רק על הסוויץ'! אז אם רק על הסוויץ' זה 13 אלף אז תחשבו כמה צריך לשלם על מזלג חדש יחד עם פלסטיקה ואולי גם ראדיאטור והגעתם רק במחירי חלפים למחיר האופנוע או קרוב לזה. או ההברגה שנשחקה בתת השלדה השמאלית ומחזיקה את מחבר האלומיניום של תושבת רגלית הרוכב, והחלפה שלה עולה כשליש ממחירו של אופנוע חדש.

אם פעם הפתגם ש'השלם שווה יותר מסכום חלקיו' היה המוטיב המרכזי, הרי שהיום זה בדיוק להיפך: 'החלקים שווים יותר מהשלם'. זה ברור לי, שבעידן המחירים הנמוכים של אופנועים חדשים הרווח העיקרי של היבואנים והמוסכים הוא מהחלפים והשירות, אבל אף פעם לא חשבתי שזה יגיע לכך שעדיף ל'זרוק' את האופנוע ולקנות חדש, בדיוק כמו עם טוסטר, מיקרוגל או סלולרי.

תקראו לי רגשני, תקראו לי זקן ואולי אני שייך לדור שרואה באופנוע הרבה יותר מסתם עוד כלי רכב, כמו הפחיות על ארבע, ולכן זה נראה לי אבסורד שמושא חלומותינו, 'הדרך אל החופש', 'התרפיה הבועית שלנו', 'יצירת אומנות' ועוד ועוד קלישאות כאלו, נזרק אל פח האשפה במקום להחזירו אל הכביש.

אבל זו כנראה המציאות החדשה. ולצערי, כנראה גם עולם האופנועים צועד בכיוון של השתמש, דפוק וזרוק.