היכל לאלוהי המהירות

אם יש משהו שאני נוהג לעשות בטיסות שלי לחו"ל זה לחפש אטרקציות דו גלגליות, בעיקר אוספים פרטיים של אנשים ולבקר אותם. האופנועים ובעיקר הסיפורים של האנשים פשוט מרתקים ולפעמים אפילו גורמים לך לשאול את עצמך: "רגע, מה עשיתי כל החיים?". לפני כשנה זה היה ביקור באתונה וכעת במוזיאון ON ANY SUNDAY של נורם קארול באילינוי. חשבתי שלאחר שגרתי באילינוי 7.5 שנים אני מכיר כבר הכל, אבל חיפוש נוסף ברשת הניב שתי תוצאות של אוספים פרטיים הפתוחים לקהל לאחר תיאום טלפוני מראש. אחד כנראה נסגר והשני, שעליו נספר לכם כאן, עדיין קיים כל זמן שבעליו בחיים.

מוזיאון ON ANY SUNDAY, שוכן בעיירה פולו אשר במדינת אילינוי כ-115 מייל משיקגו, משהו כמו שעתיים וחצי עד שלוש שעות נסיעה מערבה. המוזיאון נמצא בעיירה מנומנמת באמצע שום מקום, משהו כמו ירוחם רק יותר ירוק. בתחילה חשבתי שהגעתי למקום הלא נכון, ה-GPS מורה שכאן המקום אבל מולי ניצב בניין אשר נראה כמו כנסייה, ורק שלט הביואל הבולט מרמז לך שכנראה זה המקום. מצידן השני של מדרגות הכניסה מאחורי העץ מתגלים שלטי יצרנים נוספים כמו BSA וטריומף, אז אתה בטוח שהגעת למקום הנכון.

בפנים מצאתי את בעל המקום נורם קארול, בחור צעיר שעבר מזמן את גיל השמונים אבל עדיין מפגין מרץ וחיוניות כשל בן 18. נורם, הוא רוכב דירט-טראק וקרוס קאונטרי מקצועי בעברו ועל כן רובו המוחלט של האוסף הוא של אופנועים אירופאיים, בעיקר בריטיים והוסקוורנה, אשר שימשו אותו ואת חבריו בתחרויות. האוסף בכנסיה מכיל כמאה אופנועים אבל לנורם עוד כשישים נוספים שנמצאים בביתו. אני מאוד מקווה שבפעם הבאה שאגיע אצליח לשכנע אותו להראות לי גם את האוסף הזה. כאשר יצא נורם לפנסיה, לפני כשש שנים, קנו הוא ואישתו את הכנסיה הזו שהייתה כנסיה בפטיסטית, וכאשר כל חברי הקהילה נפטרו – הוצא המבנה למכירה. כדי להפכו למוזיאון עבור האוסף שלו, פתחה אישתו של נורם מעדניה בקומת המרתף על מנת להאביס את באי המקום. כיום, לאחר שאישתו הלכה לעולמה, משתמש נורם בשטח הנוסף לאכלס עוד אופנועים אבל על כך נרחיב בהמשך.

אני מציין באזני נורם שאין דבר מושלם יותר מאשר להפוך את היכל האלוהים להיכל אלוהי המהירות. ומה יותר מתאים מאשר לשים על הבמה המרכזית, היכן שהכומר נהג לעמוד ולשאת את דרשותיו, מאשר אינדיאן סקאוט משנת 1928 עם מוט הילוכים ידני אשר ניצח ב-1957 מרוץ קרוס-קאונטרי שנערך ברוקפורד אילינוי. במונחים של היום זה כמו שמתחרה על DR600 דג'בל משנת 85 ינצח מירוץ אינדורו של העמותה. האופנוע היה שייך לחבר של נורם שנפטר בינתיים וניתן לו על מנת שיציג אותו במוזיאון. על הבמה מתחתיו עומדים אריאל SQUARE FOUR וטריומף שהוכן על ידי חבר של נורם עבור שבוע המהירות בבונוויל. לידם עומד הארלי דווידסון שהיה שייך גם כן לחבר אשר התחרה איתו במירוצי טיפוס גבעה ובגיל 91 העביר לנורם את האופנוע. נורם הראה לי תמונות מאחד ממירוצי הטיפוס בהם חברו קופץ מהאופנוע רגע לפני שזה בורח לו ועף מעלה לגובה של חמישה מטרים ונוחת גבוה על ענפי העץ שעמד שם. לך תוריד אותו עכשיו…

המוזיאון מלא ב-BSA, מצ'לס, טריומפים וגם הוסקוורנות ומייקו איתם התחרה או רכב עליהם עם חברים. אחד האופנועים שמשכו את תשומת לבי היה BSA  גולדסטאר שהולבש עליו פיירינג מקורי של ווילוסט (מופיע בתמונות עם פיירינג אפור מלא) מאותה תקופה. עמד שם בגאון גם מט'יס אמיתי, ולמי שלא יודע אז מט'יס היא סדנה בריטית שהתמחתה בבניית אופנועי שטח בשנות השישים עם שילדה מייצור עצמי שנבנתה בסדנה תוך כדי שימוש במנועים בריטיים שהיו באותו זמן. סטיב מקווין היה אחד הלקוחות הנאמנים של הסדנה הזו.

בחדר הקטן שמשמאל לבמה המרכזית עמד BSA על ליפט בדרך להפיכתו לדירט-טראקר איתו יתחרה נורם במירוצי דירט-טראק קלאסיים או כפי שהוא מכנה זאת – מירוצים לנאדים זקנים כמוהו (OLD FART RACES) וכמו האופנועים עליהם הם רוכבים. בתמונות תוכלו לראות גם קוואסאקי מאך 4, טריפל דו-פעימתי בנפח 750 סמ"ק שנקרא בזמנו מייצר האלמנות מכיוון שזה היה הדבר הכי מסוכן על הכביש אז: מאיץ בטירוף וחסר כל יכולת פניה. בשורה ליד החווה נורם בידו לעבר גרסת דירט-טראק על בסיס מנוע המאך 4, נורם מספר שהוא מעולם לא העז להתחרות עם הדבר הזה מכיוון שהוא חסר כל יכולת שליטה לחלוטין.

בקומת המרתף, היכן שהייתה המעדניה, נמצאים האופנועים שנורם קורא להם BARN FIND כלומר שנאספו מאסמים של אנשים ונשארו כמו שהגיעו אליו. בין שלל ההוסקוורנות שנמצאות שם ניתן למצוא את ההסקוורנה 400 מ-1970 שעל אופנוע כזה כיכב מלקולם סמית' בסרט ON ANY SUNDAY. המיוחד באופנוע הזה הוא הגיר שהיה בעל שמונה הילוכים. כן, כן, אתם קוראים נכון שמונה הילוכים. היו שם גם צמד הוסקוורנות שעליהן רכבו חברי הנבחרת האמריקאית אשר נצחה את תחרות ה-ISDT של 1973 שנערכה במסצ'וסטס ושבין חבריה נמנה גם מלקולם סמית' מיודענו. נורם מאוד אוהב את ההסקוורנה השבדית וכאשר שאלתיו מה דעתו על אופנועי החברה לאחר שזו עברה לאיטליה ענה לי: "סתם חתיכת זבל".

לאורך כל הביקור נורם לא מפסיק לדבר ולספר סיפורים ורץ מאופנוע לאופנוע ומסיפור לסיפור מה שמקשה גם על צילום המקום, גם לעמוד בקצב וגם להקשיב בו זמנית. תוסיפו את העובדה שהאופנועים חונים בצפיפות זה לזה והנה עוד גורם המקשה לצלם בפרוטרוט כל אופנוע. נורם מאוד התלהב שעשיתי את כל הדרך מישראל הרחוקה עד אליו. הוא סיפר לי שלפני כחודש ביקרה אצלו קבוצת גרמנים ששמעו על המקום ובאו לראות אותו. דווקא בחורף יש יותר מבקרים מאירועים שמארגנים מועדונים מוטוריים מקומיים, מכיוון שאם אי אפשר לרכב אז לפחות לראות היסטוריה ולשמוע סיפורים. נורם מספר שדווקא רוכבי ההארלי לא מגיעים אליו, אבל זה לא מפתיע אותו מכיוון שאצל הארליסטים זה או הארלי או כלום, "ואצלי – אומר נורם – אין, לא אופנועים שמנים ולא בחורות שמנות כך שאין להם מה לעשות פה".

כפי שציינתי יש לו עוד כ-60 אופנועים הנמצאים בביתו וביניהם גם אופנועים מודרניים עליהם הוא רוכב בשעות הפנאי כגון הונדה VFR800 או טריומף ט'רקסטון שהוא מאוד אוהב, וגם בימרים ודוקאטים למיניהם. לאחר כשעה ומחצה נפרדנו כאשר נורם בדרכו לאסוף עוד אופנוע ואני חזרה לאוניברסיטה להמשיך בעבודה שלי. אז אם אתם באילינוי פנו לכם את הזמן וסעו לבקר את נורם והאוסף שלו, למרות הנסיעה של כמעט שלוש שעות לכל כיוון, השהיה במחיצתו והאוסף שלו שווה כל דקה.

כדי שגם אתם תוכלו לבקר שם הוספנו לגלריה תמונה של כרטיס הביקור עם הכתובת ופרטי ההתקשרות איתו, בנוסף לנורם יש גם דף פייסבוק, פשוט כתבו בחיפוש ON ANY SUNDAY ותגיעו אליו וגם שם תמצאו פרטים על המקום.