"הילדון"

קודם תקראו את זה: אכילס והצב – גרסת סדום ערד.

עכשיו – יש המשך.

בטח אתם אומרים בנפשכם שהילדון המפגר הזה שלא היו לו גבולות בטח שוכב היום תחת אבן שיש לבנבנה בסגולה.

אז לא. סיפור נהדר.

בגיבוי של טון כישרון ועמוס בארגזים של מזל, התגרה הילדון במשך 20 שנה במלאכי השרת הרחומים המגינים עליו. מהצד זה נראה לא נורמלי, בלתי אפשרי, עיוות של הסטטיסטיקה, באג במחשב של ניהול העולם, כי הוא מעולם לא נפל, אף פעם לא החליק, לא התנגש ברכב ולא נכנס בקיר. תמיד נשאר על הגלגלים. זה לא מציאותי.

ותמיד במצערת פתוחה, ותמיד פולגז עד הסוף. ככה הוא מספר לי ואני מאמין.

השטויות הנפלאות שאנחנו עושים כשאין לנו שכל ואיכשהו זה מצליח, ואז אתה מתמכר וחוזר, ושוב, ועוד פעם, ובסוף מתפלק לך ואתה גומר ראש בקיר, פעם רע מאד ופעם פחות, ואז אתה מצטלל ומתחיל לחשוב, אם במקרה נשאר לך עם מה לחשוב.

הוא מספר לי קוריוז על התערבות. פעם המערכת של 'מוטו' עלו לירושלים, עיר מגוריו, במבחן לשש-מאותים ספורטיבים. בא הילדון, אז הוא היה בן 15 כזה – ומתערב איתם ש "מהיציאה מירושלים ועד שרואים את מוצא – אף אחד לא מצליח להשיג אותי. תחכו לי ברמזור של גינות סחרוב".

הם שם, והוא מתייצב איתם בשורה עם סוזוקי TSX50…

ופותח את הירידה עם גז מלא, מה שיהפוך במשך השנים לסימן ההיכר שלו, לדרוש מהאופנוע כל מה שיש בו וגם לקבל.  לא משנה איזה עיקול המציא הכביש, הוא לא סגר מצערת. הסוזוקון הפעוט שהיה משופר עד לביציות ולרחם, לא ירד מ-100 קמ"ש מה שאפשר לו לעמוד בהבטחה. וכאן אתם אומרים איך 600 ספורטיבי לא עוקף אותו כשהכביש נפתח? – כי הכביש לא נפתח, זה בדיוק זה. כל עוד יש פניות, הצב – שצף על גלי האומץ – משיג את הארנבת. הוכחה מציאותית חיה לפרדוקסים של זנון.

הסיפור על סדום ערד גם הוא נכון. יש עשרות עדים. הוא היה נותן למתחרה להתחיל את הירידה ביציאה מהעיר והוא בעצמו היה יוצא מתחנת הדלק. עניין של דקה מאחור או בערך. הוא נסע בירידה באותה מהירות שהוא היה עולה אותה בחזור: על מצערת מלאה. סופי שבוע היו מוקדשים להימורים. הוא היה עושה שם קופה.

קשה להאמין. שום דבר לא הגיוני בסיפורים שלו. אנחנו לא מכירים סטטיסטיקה כזו.

אחר כך גדל ועבר מירושלים לתל אביב, בעיקר כדי להתבליין. ערב אחד יצא עם סי-בי-אר 900 ממסיבה באוקטופוס והוא שתוי מאד. ניידת משטרה ובה זוג אוכפי חוק חביבים עצרו לידו ברמזור ומאד רצו להבין למה אין לוחית רישוי מאחור. כדי לברר את הסוגיה הם ביקשו יפה שהוא יעצור בצד אחרי הרמזור, והוא אמר להם "נראה לכם?"

אחרי שעלה לווילי וירד הוא חיכה להם ברמזור הבא. טיזינג. אחר כך נעלם להם ולא נודעו עקבותיו אבל הוא כבר הבין בעצמו שנסחף ויותר לא יצא עם אופנוע לבילוי בערבים.

זו היתה התחלת הסוף.

שני חברים שניפצו את עצמם לפרורים לידו באחד מכבישי עמק האלה נעלו את המסיבה וכיבו את הזרקורים. הוא נכנס אל מבוי סגור ולא ראה יותר את הפתח. הרגיש את הקירות סוגרים לו על המוח ושמע את לחישת הכפור של מלאך המוות.

בן 35 בערך ישב לעשות סיכומים: הוא על אופנועים כבדים כחמש עשרה שנה ותמיד עם מצערת פתוחה לרווחה. מעולם לא עשה תאונה וזה כשלעצמו היה פלא. הבין שעשה מספיק שטויות כדי והותר לעשרה מפגרים במחזור חיים אחד וידע שקלף האס שלו שחוק ומשומש לתפארה. באותו רגע החליט לפרוש.

למחרת מכר את האופנוע.

ולא חזר יותר לגעת בכידון.

"ופאנטום הקלאץ' – לא מכאיב לך? – שאלתי אותו השבוע – אתה לא מת לאחוז שוב כידון?"

"שיחררתי" – הוא ענה. ובזה הסתפק ולא יסף.

הוא כבר 15 שנה לא נוגע באופנועים. מדהים בעיניי.

*   *   *

ויש לו שאלה:

האם למישהו מקהל הנוכחים בעלילות שלו בסדום-ערד נשארו תמונות?

כי הוא מעולם לא לא ביקש שמישהו יצלם אבל הוא זוכר שהיו שם בזמנו בשולי הכביש הרבה חבר'ה עם מצלמות.

מישהו יודע? מישהו מכיר? משהו שמע? מישהו ראה?