"המנגליסט"

הטעות הייתה בנפילה למלכודת המראה החיצוני. מתאים לאחד כמוני שמסתכל בבקבוק הרבה לפני שהוא טועם את תוכנו (או בודק באינטרנט איך הוא בכלל נראה לפני שמגיע לאסוף אותו לרכיבה). כעת, על המקלדת ובמבט לאחור, אפשר לספור על אצבעות כף היד את הסיבות ונקודות העיצוב שבלבלו אותי כשפגשתי אותו לראשונה: משקף גבוה, סט מזוודות מאחור, זוג כנפיים קדמיות כיאה לקטגוריה, והגילוי  שיש לו ידיות מחוממות לשעת הצורך. כל אלו, יחד עם השם 'סטראדלה'  – דרך באיטלקית, גרמו לי לחשוב שמדובר כאן על אופנוע טורינג / אדוונצ'ר מבית אם.וי אגוסטה.

מראה האופנוע עשה ממני צחוק וגרם לי לחשוב שהוא משהו אחר. ב-50 הקילומטרים הראשונים והארוכים על כביש 6 הישר להכעיס, קרעתי את האופנוע בביקורת משתפכת ביני לבין עצמי. איך לעזאזל הם חשבו באם.וי אגוסטה שאפשר לבנות אופנוע תיור / טיול / אדוונצ'ר שבו הרוכב יושב על הגלגל הקדמי?! למה לטרוח ולבנות אופנוע שיקרוץ למטיילים / רוכבי מרחקים ארוכים ולשמור עליו כל כך קומפקטי וצפוף? מתחיל מתחת לפופיק של הרוכב המתוסכל ונגמר מתחת לעצם הזנב של החמור שהוא!

ביום שלמחרת, החלטתי שלא לוותר ולא להיכנע לעיצוב מושב האופנוע שאילץ אותי להידחס לתוכו, ובכל זאת לצאת למסלול המקורי שתכננתי. רכיבה מהסוג שמשלב נוף מדהים, כבישים מפותלים וצפופים לצד קטעים ישרים שמתובלים בפניות ארוכות, מסעדות טובות ואפילו אירוע דו גלגלי מעניין לקינוח. הייתי נחוש לפצח את הקטע שלו ולהבין מה בדיוק עבר ליצרנית בראש כשהורידה לכביש, ברוב פאר והדר, דגם שכזה.

בבוקר ניגשתי לאופנוע בגישה רגועה יותר כהכנה לחלק המפותל המתוכנן בהמשך. נתתי לו להכתיב את הקצב והאמת? שזה הרגיש קצת יותר הגיוני וקצת יותר נינוח. מפת המנוע שונתה מ-sport ל-Normal, בקרת האחיזה הועלתה למצב התערבות מקסימלית (8) והרוכב שמעל למושב שיחרר לחץ מהביקורות שאפפו את יום האתמול לטובת הובלה של האופנוע. מהר מאוד ההבנה מתקבלת ונופלת למקומה ואני מוצא את הקטגוריה הנכונה לה משתייך האופנוע. קראו לזה מגה-מוטו, קראו לזה היפר מוטו (בעצם, דוקאטי כבר קוראים ככה לאופנוע שלהם, אז עזבו), קראו לזה סופרמוטו על סטרואידים – אבל מה שלא יהיה, אל תקראו לזה אופנוע תיור. אתם מביכים אותו עם כינוי שכזה.

קצת חפירה בדפי הנתונים

הסטראדלה הוא בעצם הגרסה המעט יותר רגועה והמעט (ממש מעט) יותר שפויה של הריבאלה, ההיפרמוטו הקלאסי של אם.וי אגוסטה. למעשה, הרעיון מאחוריו הועתק קומפלט מדוקאטי. זו לא הוצאת דיבה חלילה, כי אם ציטוט של פאולו ביאנצ'י, מנהל הפיתוח של היצרנית, שהודה בפני סייקל וורלד  שהרעיון לסטראדלה עלה אצלם רק אחרי שדוקאטי הציגו את ההיפרסטראדה, גרסת התיור להיפר שלהם ב-2014. באותו ראיון הוא גם הודה שהניסיון בהתחלה לא עלה יפה. זריקת מושב נוח וזוג תיקים על הריבאלה, שיגעה את הכוחות המופעלים על האופנוע והתוצאה סבלה מבעיות היגוי. האופנוע חזר לשולחן השרטוטים לחשיבה מחדש. התוצאה שלפניכם, כוללת לא מעט שינויי היגוי וגיאומטריה לעומת הריבאלה, בעיקר סביב הארכת בסיסי הגלגלים באמצעים שונים: הארכת הזרוע האחורית, שינוי זווית המזלג לממותנת יותר, שינוי מהלך המתלה האחורי ועוד.

התוצאה אולי ממותנת לעומת הריבאלה, אבל עדיין מדובר על כלי משוגע למדי. מספיק להשוות בין דפי הנתונים ולגלות שהסטראדלה ה'רגוע' כביכול, הוא עדיין בעל בסיס גלגלים קצר יותר בלא פחות מ-3 ס"מ מגרסת ה-SP היפרמוטו 939 רושפת האש והמוכוונת מסלול שדוקאטי חשפו בתערוכת מילאנו האחרונה. לפיכך, הוא אמור להיות אף זריז ממנו בכל הקשור לשינויי כיוון וזריזות הפניות האף. בכן, לא סתם הוא הרגיש לי קצרצר, דחוס ובהמשך נגלה – גם זריז במיוחד.

תנוחות

תנוחת הרכיבה על הסטרדלה מוזרה למי שלא רכב על אופנועים דומים. הגב זקוף ומיושר ב-90 מעלות לאגן הירכיים וכמעט שלא מוטה קדימה. הכתפיים שמוטות מטה, הכידון הקרוב כופה תנוחה בה המרפקים קרובים למותני הרוכב, והתחושה הכללית היא של ישיבה כמו בטטה על אופנוע צפוף. ניסיון בקטע עירוני לרכוב "קרבי" עם מרפקים מונפים למעלה אה-לה-סופרמוטו / שטח, הרגיש מעושה ושאינו במקומו. מבחינת פלג הגוף העליון, התנוחה הזו הרגישה נוחה מאוד אך כאמור, מוזרה ושונה. אפילו על הדגמים שמובילים את קטגורית האדוונצ'ר, יש תנוחה מעט יותר כפופה קדימה כדי להגיע לכידון (ואני 1.86 מ', כן?) ולהתמודד טוב יותר עם הרוח שבחזית. רכיבה מעט תוקפנית יותר עם רכינה קדימה מוגבלת אף היא בשל המשקף הגבוה.

הרגליים לעומת זאת, מכווצות בזכות רגליות גבוהות. זה עדיין לא אופנוע סופר ספורט אבל הברכיים מדווחות לאחר חצי שעת רכיבה, על הקרבה של העקב לישבן. בנוסף, כרוכב גבוה חשוב לי לציין כי ממדי האופנוע הקטנים גורמים לכך שהברכיים חובקות את האופנוע קצת מתחת למיכל הדלק ואשכרה לוחצות על שילדת הצינורות. זה לא מפריע בכלל בקטעי האקשן אבל מורגש וטיפל'ה מציק בקטעים משעממים בהם המוח פתוח לפידבק מהאופנוע שאינו רק תקיפת פיתולים.

תנועה על המושב? אפס. כלום. נאדה. אני אומנם גדול מדי, הרבה יותר מהרוכב הממוצע (היי! אמא שלי אומרת שאני בריא! לא שמן…), אבל עדיין – זהו לא מושב בממדים המרווחים המוכרים לכם. מאחוריכם מושב המורכב הגבוה מגביל ולוחץ על עצם הזנב ומיכל הדלק המעוצב הוא רחב למדי וקרוב מדי לטעמי.

בשלב הזה של הרכיבה המנהלתית לכיוון צפון, מתחילה להתגבש אצלי ההרגשה שמקומו של האופנוע הוא בעיקר על הצד. עדיף בכביש מפותל וטכני. זה לא שהוא לא נוח, אבל למטרות תיור וגמיאת קילומטרים לרוב, יש מתאימים ממנו.

"על האש"

כשהתחברתי לפני 20 שנים לקבוצת הרכיבה הראשונה שלי, זו שהייתה יוצאת במיוחד לכבישים מפותלים, לבושים בחליפות עור עם שאיפה לגמור סליידרים על הכביש, למדתי את המושג "לעשות על האש". זה היה שם הקוד בטלפון ליציאה לרכיבה מוקדם בבוקר, בלי בנות הזוג על המושב האחורי, ורכיבה שאינה בקטע של 'טיול' וצבירת קילומטרים. "לעשות על האש" היה בעצם התיאור של נפנוף האופנוע מצד לצד, מברך ימין לברך שמאל, הגעה לסוף הכביש, פרסה, וחוזר חלילה. ממש כמו הנפנף או חתיכת הקרטון עמה משמרים את החום שמפיק המנגל מתחת לבשר הנצלה. ככה היינו מנפנפים באופנועים: עד שהבשר מוכן. עד שהקריזה של כל השבוע שהיה והשבוע שיהיה, באה על סיפוקה והרוכבים יכולים לחזור שבעים הביתה.

עם הסטראדלה הרגשתי שמצאתי את המנגליסט המושלם לעשיית "על האש". וזה קרה מיד עם מקבץ הפיתולים הראשון. זה היה הבום שציפיתי לו, אבל לא ידעתי באיזה עוצמה הוא יגיע. בתחושות הרטרו שהכלי הזה הציף אצלי מימי הרכיבות הספורטיביות, לא יכולתי שלא לחשוב: "פאק! אם היה לי אחד כזה לפני 20 שנים, הייתי יכול להיות לא פחות מאליל לרוכבים שאיתי". המנוע בול בהספק הנדרש לכל שימושי הכביש שתוכלו רק לחלום עליהם בארץ, והמתלים משובחים גם בכיול הספורטיבי שלהם על אספלט מחורבן. איכות הגימור לכל אורכו ורוכבו של האופנוע, הם בכלל הדובדבן שבקצפת.

כל אלו הופכים את האם.וי אגוסטה סטראדלה 800 לאופנוע המהנה ביותר בכביש ציבורי מפותל שעליו רכבתי עד כה. או לפחות הופכים אותו לזה שהפציץ אותי בתחושות עילאיות שכבר מזמן שכחתי מרכיבות הכביש הספורטיביות. המהירות והקלות שבהן הוא משנה כיוון, הן מטורפות בשל האיזון שבהן: כל כך מהיר, כל כך קל ומצד שני – כל כך מרגיש בטוח ונשלט.

רכבתי עם מצב התערבות מלא של בקרת האחיזה ושל מערכת ה-ABS ונהניתי מכל רגע בזכותן. ברגע שהפנמתי שרמת ההתערבות שלהן היא עדינה ודי מאוחרת, יכולתי לשחרר הרבה יותר מעצמי, ויכולתי  לרכוב קצת יותר כמו המטומטם שהייתי לפני 20 שנים. גם כשהרכיבה בצורה אידיוטית כללה טעויות כמו בלימה מאוחרת מדי לפניה או פתיחת גז מוקדמת מדי ביציאה. המערכות עשו את שלהן בשקט, כמעט בלתי מורגשות, ונתנו לי להרגיש כמו מלך העולם. או לפחות, כמו מלך הכביש הזה ספציפית. תענוג.

מאריך את הדרך

את המסלול שתכננתי במקור, הייתי חייב להרחיב ולהאריך. לא הייתה ברירה: הגעתי למחוז חפצי הרבה יותר מוקדם משציפיתי ונותרו עוד 3 שעות לאירוע אליו הייתי אמור להגיע. תסיקו בעצמכם את המסקנות לגבי הקצב והכיף שהאופנוע הזה נותן. רק אזכיר ואציין שהקדמתי למרות עצירה לקפה ומאפה, כמה עצירות לצילומים במספר מיקומים שונים וחזרה שוב ושוב על אותו קטע מפותל שהוזכר לעיל ואורכו מס' קילומטרים, כן?

החלטתי להגיע לכנרת וזה כלל את כביש 90 מבית שאן צפונה. ללא ספק, אחד הכבישים המגניבים ביותר שיש. אספלט משובח, מיעוט רכבים, נוף מדהים, שינויי גובה מהנים והכי חשוב: סרפנטינות ארוכות וקצרות בהן אתה והאופנוע שוהים הרבה על הצד.

גם שם, היכן שיציבות כיוונית והיגוי כבד מתקבל בברכה, הסטראדלה לא אכזב. למרות בסיס הגלגלים הקצרצר שלו, הוא כיכב והצליח לקבע אצלי, באופן אישי, את הכתר שחבשתי לראשו כמנגליסט משובח. התחלתי למשוך ולהאריך את הדרך עוד ועוד מרוב שנהניתי. לאירוע הגעתי באיחור של שעה.

כשהשיווק ממציא לנו תתי נישות באופנועים

האיחור לאירוע קרה כי הייתי חייב להמשיך לרכוב עד שייפול האסימון (עוד מילה מלפני 20 שנה). והוא היה צריך ליפול עד שאבין את הקטע של האופנועים מסוגו של הסטראדלה ולמה בכלל השוק זקוק לכאלו.

ובכן, לא בטוח שאנחנו אכן 'צריכים' כאלו ויש סיכוי גדול שזה בעיקר בשל הרצון של מחלקות השיווק אצל היצרניות, למתוח את המעטפת של הדגמים הקיימים אצלם במגוון. גם אם זה אומר לעבוד עם מחלקת מחקר ופיתוח כדי ליצור נישות ותתי נישות יש מאין.

אז מה (אולי) היה לנו שם? נראה שלקחו את הריבאלה הקיים, מתחו אותו מעט כדי להאריך את בסיס הגלגלים וכדי לאפשר התקנת תיקים בצדי הזנב, והופ! יש לנו דגם חדש שאולי מדבר למעט יותר רוכבים / לקוחות אפשריים. מהלך שכזה מאפשר לאיש המכירות באולם התצוגה, להציע את הריבאלה טורינג הזה, לכאלו שלא מעוניינים בגרסת הנייקד הרגילה. מפריע לך הרוח בדגם הערום? הנה לך משקף גבוה. מפריעים לך הארגזים ללוק הספורטיבי? תסיר אותם ותגלה את הריבאלה שמתחת. הארגזים פריקים ויש עוד סט של פנסי בלם מתחתם. כזה קל, כזה פשוט.

העניין הנחמד סביב מתיחת פני הדגם והקטע השיווקי מאחוריו, הוא שזה לא באמת משנה ומפריע. זה לא פוגע במאומה ביכולות של הסטראדלה ובמה שהוא מאפשר לרוכש אותו. שהרי בתכל'ס, התיקים, המשקף, חימום הידיות והשינויים בגאומטריה כולם מקלים על חיי היום יום עם אופנוע הספורט שהוא. האם הוא טורינג / אדוונצ'ר בזכות התקנתם עליו? הצחקתם לו את הפנס הקדמי: הם לא פוגעים במאומה ביכולות הדינאמיות המרהיבות של הסטראדלה. בייחוד כשמגיע סוף השבוע והרוכב פשוט מרגיש שהוא צריך וחייב לצאת החוצה ולעשות על האש.

תחת הפריסקופ:

מנוע: שלושה צילינדרים, 4 פעימות, 798 סמ"ק, מקורר נוזל, הזרקת דלק, 6 הילוכים

הספק: 115 כ"ס ב-11,000 סל"ד ו-8 קג"מ ב-9,000 סל"ד

משקל: 181 ק"ג

נפח מיכל דלק: 16 ליטרים

גובה מושב: 870 מ"מ

מחיר: 119,000 ש"ח