חרוזי נונסנס על קיקסטארט

מאת: משורר אלמוני

הימים ימי התום,
ריטה בדיוק הוציאה אלבום,

שנת 1991 הפציעה,
והסוזוקי רק בסיועו של קיקסטארט מניע,

אני וחברתי במריבת אוהבים לוהטת,
הטונים עולים והלב מתיירא מעוד צלקת,

הזיעה המוכרת ברקות,
מחוות הידיים מתלהמות,

האופנוע הוא מפלט בטוח,
גז מהיר בלי צלצולים ורוח.

מחשב מסלול מחדש, שם פעמי למפלס,
עוזב את ביתה בכעס, הרי אין במריבה כל מעש,

עולה על האופנוע,
את ימי בשמחה נכון הוא לצבוע,

האהובה מאחור כיונה הומיה,
שתראה מה זה ותשאר בוכיה!

מתכונן לתנוחת הנעה,
מנחית רגל על הקיקסטארט בביטחה,

אך אוי לבושה,
הקיק חוזר לעצם השוקה,

סביב המאהב הצעיר מצלצלים הכוכבים,
כאב כזה לא בקלות סוחבים,

לאוזנה של האהובה מגיעים קולות אנחה,
הנה היא נושמת לרווחה:

"אמא תרזה הטובה פרסי חסותך
על בנך האופנוען הסורר והכניסיני תחת כנפך",

הנה הגורל התהפך – הגברבר נשבר,
האהבה תגבר,

התפייסות נסיבתית,
האופנוע הניע בשנית… רק ביום המחרת.