טיול בנות

מאת: נועה גולדפינגר

כבר מזמן בא לי לרכוב. כבר מלא זמן בא לי לצאת לטיול, ואם כבר טיול – אז טיול רוכבות נטו. בלי בנים, גברים ומצ'ואיזם. למה? כי ככה. כי בא לי על רכיבה מכילה יותר עם חבורה שנעים לי איתה, שמחבקת אותך ולא מתחרה בך או מתחרה בינה לבין עצמה.

לכן כשהגיחה לה הזדמנות  לקחת אופנוע לנסיעת מבחן לסופ"ש, החלטתי לעשות מאמץ עילאי, להפקיד את הילדים ולארגן את טיול הרוכבות הזה שבא לי עליו. אז התקבצנו, התחלנו להתארגן, לבחור מסלול ולצאת לדרך.

רגע, פאוזה: תבינו, לארגן טיול זה בקטנה, לארגן טיול רוכבות, זו משימה לא ממש פשוטה. רק אחרי בערך 2,000 הודעות, טלפונים, תמונות, צחוקים ואין ספור סמיילי עם לבבות, הגענו להסכמה על מקום, שעה ומסלול: נוסעים לצפון. תוך מספר שניות נעשה טלפון זריז לזיו מ-KTM שסיפר מצידה השני של מקלדת הוואטס-אפ שינסה לארגן משהו ש"יותר מתאים לי" אך כרגע יש רק את ה-RC200 ומאד כדאי לי לנסות אותו. תמהתי אם הוא יצלח למשימה, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח.

או שלא.

כי למען האמת, מאז ימי כנערת ספרינג, כשרכבנו על קאג'יבה פרצ'יה 125 (מסע הפרסום עם האופנועים הצהובים לקשישים שבחבורה שעדין לא פקד אותם האלצהיימר), לא רכבתי על אופנועים בנפח קטן כל כך, כך שבאתי מאוד סקפטית לגבי יכולתו של האופנוע ועד כמה אהנה מהרכיבה עליו.

החלטתי לנסות בכל זאת. כשהגעתי לסוכנות, מיד התיישבתי  על האדוונצ'ר 1190 תוך עפעופים לכל עבר בתקוה שאולי יבינו שם את הרמז וישחררו דווקא אותו. לא הלך לי הפעם. אז עליתי על ה-RC200 ויצאתי לדרכי. הופתעתי לגלות שמדובר בכלי עירוני מצוין, זריז, קליל, נוח להפליא, מתאים בצורה מושלמת לרוכב העירוני המתחיל.

בבוקר הטיול התעוררתי מלאת מוטיבציה ומרץ. אגב, בניגוד לדעה הרווחת, רוכבות אינן לובשות לרכיבה ביקיני זעיר, מורחות אחת את השניה בשמן תוך ליטופים אירוטיים ורק אז יוצאות לדרך. הפעם הלכתי על הגיזרה הגבוהה והתמגנתי כיאות. החלטתי שלא בא לי שידבקו אלי ברחשים או לעשות השתלת עור לאספלט, ויצאתי לנקודת המפגש בדרכנו לזכרון והצפון.

לטיול הגיעו לא פחות מ-12 רוכבות – חבורת בנות שנפגשו בפעם הראשונה-שניה, ורגע אחר כך זה הרגיש כאילו אנחנו רוכבות יחד כבר שנים, עם מגוון כלים שכלל גם CBR250, NINJA 300 CBR500 ,CBR600, והפייבוריטים האישיים שלי; GSXR-750 ו-MT07. לידם השפיל מבט הנבחן התורן RC200 ולא ממש הבין מה הוא עושה שם.

החלטתי לאמץ סגנון רכיבה של 'עד 120' ורכבתי לי בסביבות 115 קמ"ש נהניתי לי מהנוף, הרוח ומזג האויר. התחברתי לי לאמיר דדון באוזניה, נהנתי מכל רגע, וחשוב מכל – לא התאכזבתי מחברותיי. יש משהו מאוד מנחם בטיול על טהרת המין הנשי. כולן מבינות את התסכול כשאת ממש מנסה לתת גז אבל האופנוע מסמן לך "גברת, עם כל הרצון, ויש כזה, אני באמת לא מסוגל". כולן מחכות ומחבקות אותך כשהגעת סוף סוף לשיירה. מין הרגשה של "כל הכבוד, עשית את זה למרות הכל". כאלו אנחנו הרוכבות:  נותנות בראש, אבל באותה מידה אוהבות ומנחמות.

תחנת העצירה הראשונה היתה זכרון יעקב. מטבע הדברים שיירת אופנועים עושה קצת רעש ובלאגן במדרחוב כמו של זכרון וזוכה לתשומת לב, לא כל שכן כשמדובר ברוכבות. או אז גם התחילו להגיע המבטים וההערות המאוד מפרגנות ומתפעלות, הערות שלצערי אנחנו כרוכבות ממעטות לשמוע.

אחרי ארוחת בוקר, שירותים (בכל זאת, נשים) ומנוחה קצרה, חזרנו לאופנועים ולרכיבה. למען האמת, היה לי לא פשוט. לא פשוט לצאת לטיול כזה עם אופנועים כאלו כשאת רכובה על אופנוע קטן כל כך מה גם שאני רגילה ואוהבת לרכב מהר הרבה יותר. מצאתי שהבחירה לטייל עם אופנוע כזה היתה אולי טיפה יומרנית. אומנם מדובר במנוע שמוציא הספק מאד מכובד של 26 כ"ס מנפח של 199 סמ"ק בלבד, אבל זה לא האופנוע שאתם רוצים לצאת אתו לטיול עם אופנועים גדולים יותר מסביבכם, ולמען האמת הוא גם לא ממש מיועד לזה.

אבל היו דברים שגם מאד אהבתי בו. הרכיבה העירונית המאד קלילה, הבלמים המעולים ובעלי הרגש (אין מערכת ABS)  והבולמים הטובים והנוחים. אבל עדיין, עדיין היה לא פשוט להתחרות במהירות של האופנועים האחרים – גם כביכול מאותה קבוצת נפח (CBR250), ולא פעם הרגשתי שאני סוחטת את האופנוע מעבר ליכולתו האמיתית. ה- RC200 הוא כלי חמודי וחד כמו סכין, עם מתלים וברקסים מעולים, מתאים מאוד לעיר ולפרברים הקרובים, ונוח מאוד לבחורה מאותגרת גובה כמוני או לרוכבת מתחילה שרוצה להרגיש אופנוע ולא קטנוע, אבל אני מניחה שהאח הגדול יותר, ה-RC390 המפיק הספק כפול כמעט (44 כ"ס) בהחלט יכול להיות כלי מתאים יותר לטיול הזה.

אז לא נותר אלא לארגן טיול נוסף בקרוב, והפעם עם אופנוע שיכול גם לתת הרבה יותר מבחינת המנוע.