ימי גרמיש העליזים (V)
"לארוחת הצהריים, במקום נקניקיות באוואריות, פרסו אנשי ב.מ.וו שולחנות עמוסים בממולאים ושווארמה המתאימים לאווירה הישראלית" – כך תיאר רענן כרמיאלי את המזון שהוגש במפגש הישראלי של BMW שהתקיים בחסות היבואן הישראלי במוטור-סיטי בשדה תימן. הוא כמובן טעה. במפגש BMW העולמי לא מגישים נקניקיות באוואריות אלא עופות צלויים. באלפים. בעשרות אלפים. בעיני המתבונן זה נדמה כאילו מיליוני עופות מסתובבים שם על מתקן השיפודים יום ולילה. מחזה מדהים. נפשו של טבעוני היתה טובעת ביגון שאולה. לא היתה עומדת בזה.
ואז הבירה. לא מים, לא מיץ, לא סודה, לא חלב. בירה בליטרים, בגלונים, בכדים. בעיני המתבונן זה נדמה כאילו כל הברזים בגרמיש שואבים בירה ממעיינות הישועה, ומיליוני ליטרים זורמים במורד הגרונות 3 ימים רצופים מזריחה ועד זריחה. לא זוכר בכלל לילות בגרמיש, אלא רק יום אחד ארוך שנמשך 3 מחזורי שמש ומלצריות בלבוש עממי באווארי לופתות בכל יד 3-4 כוסות של ליטר כל אחת ומפזזות בין השולחנות. מחזה מדהים.
והיו גם האופנועים. בעיני המתבונן זה נדמה כאילו מיליוני בימרים זורמים בדרכים אל גרמיש ואתה מוכרח להתפלא איפה יחנו כולם. אבל זה כבר לא מדהים, זה סתם נפלא.
סתם נפלא. 3 ימים נפלאים עברו עלי בקיץ 2012 כשהיבואן הישראלי של ב.מ.וו מצא לנכון להזמין אותי ל"מוטורד דייז", ארוע עולמי של היצרן המזמין לגרמניה רוכבי ובעלי ב.מ.וו מכל העולם לחגוג. לחגוג את מה? – את השתייכותם למותג.
בעיתונאים הם משקיעים. הוטסתי לגרמניה במחלקה ראשונה, קיבלתי אופנוע שהזמנתי מראש (לפי בקשתם: "איזה אופנוע יעדיף אדוני?") ויחד עם גיל מלמד וקובי ליאני רכבנו ממינכן לגרמיש כמה מאות ק"מ. יחד איתנו רכב גם ברק כהן, מנהל מותגי ב.מ.וו בישראל, המכוניות והאופנועים ששלף את כרטיס האשראי כל פעם שעצרנו לפיפי (נו מה, הרי מיד היינו חייבים למלא את המלאי במיכלים מחדש, לא ככה?). בגרמיש עצמה קיבלתי תג עיתונאי ושלושה ימים שתיתי בירה על חשבון הברון פון בימר-מאכר. ואכלתי עופות. ושמעתי מוזיקה. (כן כן, "מושחטים, נמאסתם". נכון. אתם צודקים. לגמרי).
וצילמתי את הסרטון הזה:
היו ימים
אני אותם זוכרת
https://youtu.be/lp5O8rjQToo?t=203