לונלי פלנט

אופנוע מתחילים / אופנוע תקציב / אופנוע מדרגה. ציונים:

מעולה: מנוע!

טוב: משקל

עוד יותר טוב: תנוחת רכיבה

גרוע: מושב

גרוע מאד: צמיגים

  *   *   *

האיקס שנעלם

כבר מזמן כולנו יודעים שהאיקס הענק ששמנו על אופנועים סיניים נמחק ובטל. הלונלי פלנט הענק הקודר מהעבר היום הוא פתוח ומזמין. כל העולם עבר לייצר במזרח הרחוק בכלל ובסין בפרט ולסטנדרטים של בקרת האיכות לא היתה ברירה אלא לצמוח. הסחורה הזורמת היום מסין היא באיכות סבירה בהחלט וניתנת להשוואה לייצור הטאייווני והקוריאני. הדרעק הזוועתי שהתגלם בדמותו של הזונגשן שכולנו התפלצנו ממנו לפני עשר שנים – נגוז.

לכן עיצבן אותי שכמה עמיתים שראו אותי על הלונסין עיקמו אף ושאלו בעוקצנות: "אבל למה? למה אתה עושה את זה לעצמך?"

כי, רבותי השבעים, ילד בן גיל-עשרה שצריך אופנוע ראשון מתחת לביצים הצעירות שלו, לא יכול לקנות ולרכב על פאר הנוסטלגיה המתחדשת – האפריקה טווין, למשל, שכולם מזילים ריר ודמעה לשובו, ומשפריצים ניטים לכל הכיוונים.

למשל, רק למשל. יש עוד דוגמאות. אגב, בלונסין מייצרים מנועים עבור ב.מ.וו.

חברה סודית

בעיר ראשון לציון יושבת חברה בשם 'המאגר' ששייכת למשפחת כדורי. הם עושים כסף מחלקי חילוף משומשים ומנדל"ן. לפני 6 שנים מישהו שם החליט שכדאי להכניס רגל ליבוא דו גלגלי. הביאו מומחה שהמליץ מה כדאי, ביקרו בסין, בחרו את מפעל לונסין. בהתחלה הביאו קטנועים ואחר כך אופנועים. באמצע מישהו שם התחרט שבכלל נכנסו לזה. למה? – לא ברור.

בתכל'ס, נוהל העבודה היה נכון וחכם. נסעו לסין, בחרו מוצר, הביאו לארץ ובחנו ובדקו. שלחו הצעות ייעול ושיפורים, הגיע הדגם המשופר ושוב בדקו ובדקו. רק כשהיו משוכנעים שהכל מתאים ופיקס, התחילו למכור.

גם המכירה נעשתה בנוהל תמוה ובהרשאה לאחראי המותג בסגנון של: "לך תסתובב בשוק ותראה למי אפשר למכור את זה". פרסומת בעיתונות וברשת? נקודות מכירה? סוכנים? – פורגט איט. נכון ל-2016 יש להם אופנועים שעברו בדיקות, בחינות, התאמה, מוסך מצוין, מחסן חלפים עשיר ומפוצץ, ו… לא נראה שמישהו שם מראה רצון למכור משהו. לולא רמי שמעורב בפורומים ומכר מפה לאוזן כ-60 חתיכות – אף אופנוע לא היה נמכר.

לך תבין. לונלי פלנט.

מוישה הסיני

האופנוע שניתן לי לרכיבת מבחן היה משומש למדי: בן שנה וחודשיים עם 20,000 ק"מ ובמוסך נשבעו לי בזקנו של הושעיה שלא הוחלף בו כלום. הוא לא הרטיב לי את הנעל עם נזילות, לא עישן ולא הסריח. ידית הברקס היתה מכופפת קלות בקצה כי מישהו הפיל את האופנוע, אבל הם לא טרחו אפילו להחליף אותה כי היא לא נשברה.

הסיני דנן נושא עליו רשימת אותיות ומספרים מרשימה (LX250GY) ששום דבר ממנה לא משמעותי. מצידי היו יכולים לקרוא לו מוישה. היה יותר קל. המנוע הוא בכלל 223 סמ"ק (ולא 250) ושורשיו בימאהה שם הוא היה אחראי על תזוזתו של ה-TW200 הזכור לטוב. (זה עם גלגלי הבלון, זוכרים?) וחברים יקרים – המנוע הזה הוא צעיר ניצחי, מנוע שמח, שקם בבוקר עם שיר לעולם, מניע בקליק ובלי צ'וק, מטרטר לאוזן דרך האגזוז בצלילים ערבים, ושש אליי אספלט. כמה שתמשוך במצערת הוא ייעתר בכיף. בשיא יכולתו ראיתי על השעון 140 קמ"ש אבל אני מניח שבאמיתי זה בטח 125, ובשום מקרה לא הרגשתי נחיתות בתנועה. רצתי איתו מתל אביב לפרדס חנה פעמיים ושלוש ובכל פעם התרשמתי יותר ויותר מיכולתו יחסית לסמ"קיו. קרור אויר כמובן.

אז גם הבנתי למה האופנוע משווק בתצורת סופרמוטו: כי המנוע מבקש את זה! מה שהוא צריך זה גוף קליל (130 ק"ג שמרגישים 110), גבוה ורזה שמשנה כיווני הטיות בלחץ קל על הגריפים. בעיר בכלל הוא להיט שחלות.

ושאר המיכלולים? – הגיר ממושמע ונוח (אבל עדיין לא סוזוקי), המיתלים קשים קצת (סופרמוטו או לא?) ואין להם אפשרות כיוון אבל לכבישים הישראלים המשובחים הם מספיקים, הכסא קשה מידי ואוכל ישבנים, הבלמים סבירים. חלק גדול מיכולת הבלימה הולך לעזאזל בגלל הצמיגים הזוועתיים, משהו ניילוני שמקומו באשפה העירונית. מי שקונה – שיחליף מיד לשני צמיגי 17 אינץ' מתוצרת מערבית. שחיתי איתם בגשמי החורף והרגשתי כמו קיונארי בדונינגטון. ירחם האל על נשמתי המעונה.

יש לו בלמי דיסק בשני הגלגלים ובולמים הפוכים. חלקי החילוף זולים להחריד. האופנוע צריך להכנס לטיפולים כל 4 אלף וכל 8 אלף ק"מ ועלותם 200 ש"ח ו-400 ש"ח בהתאם.

סיכום

אופנוע מתחילים. מדרגה ראשונה בעולם האופנוענות לרוכב הצעיר החדש. הרבה יותר כיף, חינוכי וזול מקטנוע. המחיר – 18,000 ש"ח כולל הכל (על הכביש) ויש שנתיים אחריות. בקלות אפשר לשים לו צמיגי קוביות ולעשות איתו שטח לייט וסינגלים.

יש לי ילד שבעוד שנה ישתחרר מהצבא. בטח יעבוד קצת במלצרות בסביבה וירכב קצת שטח כמו קודם. נראה לי הלונסין הזה יתאים לו בול להתחלת אזרחות. אולי אזמין לו אחד. משומש.

(באמצע: דגם בתול שעדיין נמצא בתהליכי בדיקה)