למה (גם) מרקז לעולם לא יהיה רוסי

זו לא תהיה כתבה ארוכה ופילוסופית, אלא יותר השוואה בין שני רוכבי על שבעיניי עושה המון חטא למיסטר ולנטינו רוסי. מה גם שלפעמים מרקז יוצא די שקוף כשהוא מנסה לעשות מעשי רוסי במה שנראים צל די חיוור של המקור. אז הנה מעט על למה מרקז, וכנראה גם אף אחד אחר, לעולם לא יהיה רוסי:

כי רוסי שינה את הספורט.

לפני שרוסי הכניס לאמתחתו 9 אליפויות עולם, 7 מתוכן בקטגוריה הבכירה (וכמעט 10 שהרס לו מרקז, אבל מי סופר), רוסי הביא לעולם מושגים חדשים בנוגע לעולם המוטו GP. באותם ימים, עולם המוטו GP של שנות התשעים הפך להיות עולם רציני מאד, טכני מאד, כמעט יבש. הרוכבים המובילים היו בעיקר אמריקאיים קשוחים מצד אחד, אוסטרלי אחד אלוהינו יבש, ורוכבים ספרדיים וקצת יפניים שקטים.

ובינתיים, למטה, בקטגוריות הקטנות, צמח ילד איטלקי חייכן, צחקן, שניצח המון, אבל יותר מכל, הביא שואו לקהל. כל ניצחון היה נגמר בתלבושת כזו או אחרת על הפודיום, צחוקים, ואנחנו התחלנו להתמכר אליו. והוא היה מהיר. סופר מהיר.

רוסי שינה לגמרי את הצורה שבה צופי הגרנד פרי רואים את הספורט הזה. אם לפניו – וגם היום בעצם – כל רוכבי המפעל הוכתבו לביגוד אחיד, בא רוסי, וכמו מייקל ג'ורדן בשעתו, שינה אף את הדרך בה הוא מתלבש. אמנם בגבולות הגיזרה של תלבושת הקבוצה, אבל לגמרי ממותג ולנטינו. עם השמש והירח שהתווספו, הצהוב הזרחני והצועק למרחוק, המכנסיים שכיסו את המגפיים ועוד. הוא בלט. שינה. עשה אחרת. שינה לנצח את הדרך שבה רוכבי הגרנד פרי ממותגים וממתגים את עצמם. רוכב שהביא מהפיכה צבעונית לעולם היבשושי שהגיע אליו.

ועוד, עם חיוך ענק, תלבושות, חגיגה אחרת בכל סיום מירוץ ביחד עם חברי מועדון המעריצים שלו, הביא האיטלקי צ'ארם שלא היה לפני כן בעולם הזה. ההגדרה הטובה ביותר היא שהוא הביא כיף לעולם יבשושי, והעיר אותו. אף רוכב אחר לא עשה את זה לפניו, וספק אם מישהו יעשה את זה שוב. כולנו חיכינו לראות בסוף כל מירוץ מה יעשו רוסי וחברי המועדון שלו הפעם, ותמיד זה היה מצחיק: אם להושיב בובת מין על האופנוע להקפת הניצחון, אם להתלבש כמו פיטר פן, אם לערוך לקהל הצגה שלמה.

הביא חגיגה בסוף כל מירוץ. רוסי מקבל "דו"ח מהירות" בסיום מירוץ בעונת 2003

ויש כמובן את סגנון הרכיבה. אתה לא יכול להיות אלוף גרנד פרי יותר מפעם אחת בלי מ-א-ד לרצות להיות אלוף גרנד פרי. גם לרוסי וגם למרקז היו קרבות מאד אגרסיביים על הניצחון, אבל רוסי מעולם לא יצא… ובכן, מניאק, כמו שיצא הרבה יותר מדי פעמים מרק מרקז. עד כדי כך שזו היתה הפעם הראשונה למיטב זכרוני שרוכבי מוטו GP פנו לדורנה כדי שיעשו משהו עם אחד הרוכבים שמסכן אותם על המסלול. יש לזה משקל יתר כשאותו רוכב הוא אלוף עולם מכהן.

ואפילו שם, גם שם, מרקז יצא חקיין חיוור כשעקף את רוסי בקורק-סקרו בלגונה סקה מבלי שהיה צורך בכך. סתם כדי להראות שגם הוא יכול, ועשה את זה מתוכנן: הלך יום לפני כן ללמוד את האיזור – שבינתיים נסלל לאחר המאבק שניהלו שם רוסי וסטונר. למעשה קיצר את הדרך על המסלול רק כדי לעשות "רוסי" באופן חקייני ועלוב לרוסי עצמו. זה מעיד שמרקז יודע שרוסי הוא הגדול מכולם, ומנסה לעשות מעשים שיעלו אותו לדרגתו של רוסי עצמו. די פתטי, לא?!

ואם כבר ברכיבה עסקינן, אי אפשר לקחת ממרק מרקז את העובדה שהוא כיום הרוכב המהיר ביותר בעולם על שני גלגלים. כמה מהיר? מאד. בנושא ה"כמה מהיר" אנחנו די סגורים על עצמנו. הוא מנצח הרבה, הוא אגרסיבי מאד, לפעמים מפסיד, תמיד בטופ. מהיר.

אבל כמה מהיר?

אפילו בדבר הזה, האלמנטרי מאד לכאורה, אין השוואה בינו לבין רוסי. בתחילת שנות האלפיים (חפשו לבד איפה, אין לי חשק…) רוסי הוביל את המירוץ באוסטרליה בפער בטוח של שתי שניות ונראה ששמה זה נשאר. לפתע הודיעה הנהלת המירוץ על עונש 10 שניות לרוסי מסיבה מסויימת. עונש של 10 שניות הוריד את רוסי לסביבות המקום ה-18, והמירוץ נראה גמור לכולם כולל הפרשנים שכבר הצטערו בשביל רוסי על מירוץ נפלא שנפסל.

חוץ מלרוסי עצמו.

רוסי עבר ליד הפאדוק, ראה את השלט שמבשר לו 10 שניות עונש, ופשוט פתח גז. בחצי השני של המירוץ צבר רוסי 12 שניות נוספות (כמעט שניה להקפה), וסיים את המירוץ האוסטרלי – אחד המסלולים התובעניים ביותר – בפער של 14 שניות תמימות. הכותרות האחידות בכל העולם הדו גלגלי למחרת היו: "כמה באמת מהיר רוסי?"

מישהו רואה כיום את מרקז עושה את זה?

מהצד הטכני, כולנו היינו סגורים שיש קו מירוצים אחד אופטימלי במסלול שהוא הקו הכי מהיר, נכון? כל ילד יודע לשנן את הכללים הברורים ל"רייסינג ליין". ובכן, כמעט כולם. גם כאן רוסי הביא לעולם הרכיבה קוי פניה שנראו בתחילה תמוהים, אבל עשו את העבודה. ופתאום טובי מודי – השדרן האגדי של המוטו  GP – התחיל לדבר ב"רייסינג ליינס", ברבים, ומומחים ישבו עם ניתוחים על גבי ניתוחים על קווי הפניה השונים שלוקח רוסי בכל פניה ואיך הוא בכלל עושה את זה. אבל זה עבד. היתה לו ראיה אחרת של המסלול. שונה, גאונית, כשהשיא הוא העקיפה בקו בלתי אפשרי על לורנזו בפניה האחרונה בקטלוניה בעונת 2009 שהשאירה את כל עולם הרכיבה והנהיגה המומים.

ובהמשך לאותו עניין, ב-2003 חטף רוסי את החלסטרה על הונדה שלקחו בעלות על הנצחונות שלו וייחסו אותם לאופנוע ולא לרוכב. רוכב אחר היה נכנס לויכוח עם היצרן הדומיננטי והחזק ביותר דאז שהביא אליפויות כמעט רצופות למיטב זכרוני לאורך רוב שנות התשעים ותחילת ה-2000 (עם רוסי), אבל בעיקר שותק.

לא רוסי.

רוסי הימם את עולם הגרנד פרי כשהודיע שאליו לא מתנהגים ככה, ועבר לימאהה המאד נחותה. כ-ל הפרשנים מאותה תקופה, כולל אני, דיברו על לפחות שנה אחת שרופה בימאהה עד שרוסי אולי יצליח להביא אותה לרמה תחרותית נאותה. אבל גם כאן, רק רוסי חשב אחרת.

רוסי שילם מכספו הפרטי ערמות של כסף למכונאים הבכירים שלו בהונדה, ולקח אותם אתו לימאהה, ובראשם ג'רמי ברג'ס שהיה חתום אתו על האליפויות בהונדה (ועל האליפויות של מיק דוהאן קודם לרוסי).

ואז רוסי שוב הימם את כל עולם המוטו GP כשניצח בקרב ענק את סטה ג'יברנאו על ההונדה כבר במירוץ הראשון של עונת 2004 בדרום אפריקה, והוכיח להונדה מאיפה משתין הדג הדו גלגלי. ואם מישהו חשב שזה היה אירוע מקרי, הרי שעם אותה הימאהה הוא לקח גם האליפות באותה השנה, וסתם להם את הפה לתמיד תוך שהוא מוכיח שזה לגמרי הרוכב. שתי תמונות מאותו המירוץ הפכו להיות אייקוניות. האחת של רוסי מנשק את האופנוע, תמונה שימאהה פיסלו ושמו במוזיאון ימאהה, והתמנה השניה שלו כשהוא יושב ליד האופנוע ומתפרק בבכי מאושר.

רוסי בוכה. הניצחון הראשון על הימאהה

לא משנה כמה אליפויות מרקז יקח, הוא לנצח ייזכר כמי שרכב כל הקריירה שלו על אופנוע אחד בלבד, של יצרן אחד בלבד ובקטגוריה אחת בלבד, בעוד שרוסי, קחו אוויר, לקח אליפויות על מגוון אופנועים ומנועים בעולם שבו המוטו GP חיפש את עצמו: 500 דו פעימתי, 1000 4 פעימתי, 800 ארבע פעימות, ועל שני יצרנים שונים, הונדה וימאהה, כשאת הימאהה הוא פיתח מאפס. ותמיד, בכל השינויים האלה ועם כל תצורות המנוע האלו, רוסי לקח את האליפות כבר בעונה הראשונה, מראה ומוכיח שלא משנה על מה הוא רוכב, הוא הטוב מכולם.

כיום רוסי הוא כבר מוסד בעולם המוטו GP. עולם שלם עם מותגי לבוש וקסדות מהמובילים בעולם, אקדמיה לפיתוח אלופי עולם בגרנד פרי, וכמובן קבוצות גרנד פרי שכבר הצמיחו אלוף אחד. מוסד של איש אחד שלא יהיה שני לו. לא משנה כמה אליפויות הוא ייקח.