מדיר עזיז לכיכר אתרים בשלושים שנה

  (חיוני להבנת הפוסט)

חמישה גברים בואכה חמישים, אולי מאה שנות רכיבה על כתפיהם, עמדו למרגלות דיר עזיז ונשמו את אדי האביב של 2017 בלגימות עמוקות.

פלג מזכיר בחיוך נינוח, את השנה ההיא, 1988, כשהיה אפשר לעלות ולרדת את המדרגות של כיכר אתרים עם הדיאר שש מאות וגם להתפלש איתו בחול של חוף גורדון.

אני בן גילו של פלג אבל על המדרגות בכיכר אתרים לא רכבתי. הסיפור עליהן התהלך לו במרחבים שבין אגדה אורבנית לצ'יזבטים על רוכבים מברזל, וכבר שמעתי אותו פעם מעד ראיה, מישהו שמכר לי אופנוע הונדה חלוד באלף שקלים ללא טסט ( אלף השקלים היקרים ביותר בהיסטוריה שלי; נסכם אותם בכך שהאופנוע נמסר ללא תמורה כעבור שנה, מרוב עצבים).

ובחזרה למדרגות של דיר עזיז. אלוף הסניורים לעונת 2016 אפילו לא נתן מבט נוסף בהן, והודיע שאת הנפילה שלו לאורך 20 מדרגות עם אופנוע דנדש, הוא כבר ביצע במילניום הקודם ואין לו צורך לשחזר את החוויה.

זכר האלפא והצלם פסלו על אתר את הרעיון לרכב במדרגות ולא מצאו צורך לנמק את תשובתם.

סיפרתי לפלג שהמדרגות היחידות שעליתי בתל אביב, אי שם בשנת 1994, היו המדרגות של כיכר העירייה, בשלוש בלילה, כהומאז' פרטי ל "אדריאן" של רוקי. רק כאשר הגעתי הביתה, גיליתי שצרור המפתחות עף לו מהדש בורד של הג'ילרה 50, (80 טריאל), ולכן נאלצתי לנסוע חזרה, לטפס שוב במדרגות, למצוא את הצרור מחכה לי בסבלנות, ולחזור הביתה מאושר עד הגג מהאובדן הראשון שקרה אותו לילה ומהאובדן השני שבוטל עם קצת מזל.

ואז שאלתי את פלג, "תגיד יש לך קטע עם קסד? אני מת על התגובות שלו אצל ינוקא".

"הייתי אצלו לפני שבועיים לסדר לו את האיקס טי 99 שלו" – ענה האיש הגדול.

נורת חשמל בגודל נורת מרידור (נו, זו שהאירה את כל רמת גן) נדלקה מעל ראשי. אני, שבחצרי שלושה דיארים ישישים, אינני הפסיכי היחיד שמתעסק עם נבלות דו"שיות מהמילניום הקודם.

בלי לחשוב פעמיים, חיברתי נקודה לנקודה ועליתי את גרם המדרגות של דיר עזיז בקלילות. קבוצה של ילדים עם אופני פעלולים הסתכלה עלי ושמטה לסתותיה בדיוק במידה הנדרשת לחיידק המוטורי להסתנן פנימה. "זה לא ביג דיל לעלות את זה עם אופנוע" – קראתי לעברם, מוודא שהם חוזרים לנשום ושחס וחלילה לא יירקו את החיידק שהרגע בלעו.