מספד ליעקב רייזמן

בתחילת השבוע מת יעקב רייזמן ממחלת הסרטן. הוא ידע שהוא ימות ממנה במוקדם או במאוחר ולא כל כך היה איכפת לו. אחרי 15 שנה של התמודדות עם הכדורים והכאבים הוא כבר קיווה שהעסק הדפוק הזה יסתיים כך או אחרת. הוא המשיך לקחת תרופות ואפילו חשב לבוא לארץ לעוד סיבוב של הקרנות או טיפולים מקבילים, אבל בשקט הכין את כל הסובבים לפרידה.

הכרתי את יעקב ויאנה דרך הבן הצעיר שלהם יובל, אופנוען צעיר, ילד, שהתחרה בקטגוריות הג'וניורס באליפויות המוטוקרוס והאנדורו, ודומה שכל מה שמעניין את יעקב ויאנה זה מה ואיך יעשה יובל עם האופנוע. הם השיגו לו את המדריכים הכי טובים, הסיעו אותו לאימונים ותחרויות, ושרצו בשולי המסלולים ימים ארוכים. מהצד זה נראה היה כאילו יעקב מנצל את סיבוב הנישואין השני בחייו לעשות, לנשום ולטעום את מה שבאמת מעניין אותו ועושה לו טוב: המשפחה והאופנועים.

לפני כמה חודשים הם חזרו לגרמניה בה נפגשו ושם התחילו. יאנה התגעגעה הביתה ויובל הגיע לשלב בו מסלול מוטוקרוס אירופי משובח יקדם אותו הרבה. יעקב שיפץ בית ובמקביל שלח לי תמונות צילום אויר של הבית וטרח להדגיש את קירבתו למסלול המוטוקרוס המקומי. אחר המשיך להציף אותי בתמונות מתחרויות המועדון המקומי ומתערוכות אופנועים בהן ביקר, והפציר בי לבוא לבקר כבר ולבלות איתו.

יעקב מת ליד מסלול המוטוקרוס. בסופ"ש האחרון יובל היה רשום לתחרות ויעקב שכר קרוון, נסעו וחנו בקרבת המסלול. בלילה שבין שבת לראשון הוא נפטר בקרוון הזה בשולי המסלול, ליד האופנועים והרמפות שהיוו את כל עולמו בשנים האחרונות. ממש מתבקש. יובל, באיפוק עצום, עלה להתחרות בבוקר המחרת והקדיש את המרוץ הזה לאביו. רק על קו הסיום הרשה לעצמו להתפרק ולבכות.

אם אני צריך לסכם את יעקב במילה אחת אומר שהוא היה איכפתי. היה איכפת לו מהכל: ממה שנהרס והתקלקל בספורט המוטורי הישראלי מזה כמה שנים, מהמצב המוסרי שהמדינה מתדרדרת אליו, ומעוולות חברתיות אחרות. יעקב אף פעם לא ישב בשקט. תמיד עשה משהו למען מישהו או למען כולם. באיכפתיות גדולה.

לפני כמה שנים הוא קרא לי לראות טריומף ששיפץ באהבה גדולה. לזכרו של האיש היקר לליבי הזה אני מביא כאן מחדש את מה שכתבתי ופירסמתי אז.

 *   *   *

אני יושב עם יעקב ומסתכל בתמונות ישנות ולא ממש מוצא את הנקודה בה האיש התחבר לעולם הדו גלגלי. אם זה קרה בנעוריו – זה ממש לא הונצח בצלולואיד. מה שבטוח שבנו יובל מונצח בכל שניה אפשרית כי הוא אחד המתחרים הבולטים בקטגוריית הג'וניורס באנדורו ובמוטוקרוס.

עד שהבן והאמא חורשים שדות עם אופנועי השטח, פנה יעקב לענג את עצמו בהרכבת לגו. קנה אופנוע מסוג TRIUMPH 21 3TA, כזה בריטי ישן מודל 1964 שההילוכים שלו עדיין בצד ימין והברקס בשמאל וארבעה חודשים תמימים ישב, למד, חרש, פירק והרכיב. דאגות פרנסה הן כנראה לא האישיו העכשוי.

במקור יצא הדגם בשתי סכמות צביעה: שמפניה וכחול-ביקיני. בחר בשמפניה ומסר את העבודה לצבעי מטירה. המושב עבר לרפד בפתח תקווה אבל את כל עבודות הפחחות החליט שיעשה לבד וגהר ימים ארוכים על הברזל החלוד מטליא חור לחור. עד כאן ידע מה לפניו ומה צריך לעשות וזה היה החלק הפשוט כי כשניגש למלאכת ההרכבה התבררה לו עובדה מדהימה שהבריטים באותם ימים שייצרו את האופנוע הזה השתמשו בשלושה סוגי תבריגים שונים אלוהים יודע למה, והוא נאלץ לכתת אצבעות על המקלדת וללמוד את תורת התבריג על בוריה. מי שעזר לו בכך וגם השלים לו חוסרים היה בית עסק סקוטי לברגים בשם GRIN.

כשהיו בידו כל הברגים הנכונים ישב לחבר ולצרף את הכל יחד. מנוע תחתון לא היה צריך לפתוח כך שרק הסיר את הראש, עשה לו יישור ושלייף והונינג לצילינדר על הדרך. אז הוחלפו כל השייבות, האטמים, המיסבים, מחזירי השמן ומנגבי האבק, כל מה שעשוי מגומי, כבלים וידיות. השחיל את המנוע לתוך השלדה והתפעם מהתוצאה שהשיגה זוגתו יאנה שהבריקה במשחת פוליש את כל חלקי האלומיניום במנוע-גיר בחריצות ובסבלנות נדירים.

הבולמים האחוריים וג'ק הצד הגיעו בחבילה הבאה. בגלגלים החליף את כל השפיצים למשהו משופר מנירוסטה. לשבת ולמרק את החלודה מכל שפיץ ישן ודק נראה לו חטא לרעיון וברכה לבטלה. מחלקת החשמל קיבלה פנס אחורי, סוויץ', מתג אורות, סטטור ורוטור חדשים ורק את שעון הספידומטר הקטן לא מצא בשומקום ונאלץ להסתפק באחד של רויאל אנפילד.

הוסיף לסל הקניות גם ברז דלק, מילא את נוזל הזהב במיכל, קרא ליובל הקטן שייתן קיק וישב לנוח על זרי הדפנה עד לשגעון הבא.

תמונות: אורנית ויטה.