נפל על הראש: נמבו רובסיו 32

מנועים הפוכים, שבהם גל הארכובה למעלה והצילינדרים מתחתיו, אינם דבר חדש. במטוסי הבוכנה היה השימוש בהם רווח כיוון שהוא איפשר למקם את המדחף גבוה יותר, להנמיך את החרטום וכונס האויר שבקדמת המטוס, למקם את מרכז הכובד של המסה המסתובבת נמוך יותר, לסייע לטייס בניראות טובה יותר, וכמובן לאפשר ביצועים טובים יותר במטוסי קרב ואוירובטיקה.

זה במטוסים, אבל באופנועים?!

מעניין שהרעיון להתקין מנוע הפוך עלה כבר על השולחן ואפילו על הכביש ב-1939, כשמפעל MGC הצרפתי הוציא משעריו אבטיפוס מגושם ובו 4 צילינדרים בשורה שהורכבו לאורך השלדה. יחד עם סירת צד הצליח האופנוע לסיים חיי תנועה קצרצרים של כ-660 ק"מ בטרם באה מלחמת העולם השניה וחיסלה את הפרוייקט היחידני שלא חזר יותר לייצור. פעם הבאה שהעולם קיבל את האפשרות לחזות בדבר משונה כזה היתה ב-2011 כשדניאלֶה סבטיני האיטלקי הוציא לאור את פרי רוחו, ידיו וכישרונו – נמבו רובסיו 32. כן, הוא בנה אותו לגמרי לבד. מאפס.

נהדר, אבל ריבון העולמים – למה?

לדברי סבטיני הסיבות הן מבנית ואסתטית וקודם כל אסטטית. ככה זה אצל האיטלקים: האסטטיקה קודמת לכל. מנוע הפוך יוצר רושם ראשוני אדיר בעיני המתבונן. תמונת עולם ידוע שהתהפך. סבטיני ביכה את היעלמה של תמונת האופנוע בעלת מבנה הצלעות העוטפות הכה יחודי למנוע מקורר אויר שהוחלף במערכות קרור מים. "הלך היופי הקלאסי של האופנועים" – הוא קונן וברור שבעיניו שום דבר לא ישווה לתמונת רודסטר ערום וחף מאיבזורים.

הסיבה השניה היא מבנית. בית גל הארכובה במנוע עשוי מחומרים קשים וחזקים יותר מאשר ראש המנוע, ובתכנון שבו המנוע הוא גורם נושא עומס ובכוונת המתכנן לוותר על שלדה עוטפת, תליית המנוע נוחה וקלה יותר מאשר בתצורה קונבנציונאלית שבה נדרשים חיזוקים ניכרים לסביבת ראש המנוע כדי לתלות אותו בתוך המרכב הקטנטן. סבטיני רצה להשיג יתרון כפול: חוזק מיבני וריכוז המסה בחלק העליון של האופנוע. בניגוד לדעה הרווחת שהיצרנים שואפים להוריד את מרכז הכובד, מתפתחת היום דעה הפוכה שמירכוז המסה חשוב יותר מהמשקל הנטוע למטה בשלדה. בשלב זה נזכור שמבנה זה דורש גם מתיבת ההילוכים להיות ממוקמת אי שם למעלה למעלה בשלדה.

אפקט בונוס שנוצר ממבנה זה הוא שהצילינדרים והראשים חשופים יותר לזרימת אויר ולפיכך הקרור יעיל יותר וגם הרוכב מרוויח מזה: הוא "מתבשל" פחות. יניקת האויר למנוע היא מלפנים ולא מאחור כמקובל, ורכיבי מערכת היניקה לא מתחממים מהמנוע. ובהמשך לכך – מאחור מותקנת מערכת פליטה קצרה ואפקטיבית שאינה עושה דרך ארוכה סביב האופנוע כרגיל.

מבחינה טכנית – האם הוא יכול היה לקחת מנוע קיים ופשוט להפוך אותו? – לא ממש. סדרת שינויים נדרשת כדי לשמור על סיכה של מנוע הפוך. השמן לא יכול להיות מאופסן בבית גל הארכובה והוא משמש כעוקה יבשה כאשר השמן מוחזק במיכל נפרד ומוזן ע"י משאבה לנקודות סיכה מרכזיות במנוע. כמו כן, בפעולה הפוכה, יש לדאוג לניקוז ופינוי השמן חזרה למיכל על מנת שלא "יתנחל" בכוכים ובנקיקים, והכי חשוב – שבעת דימום המנוע הוא יישאר יבש משמן שחס וחלילה יטפטף ויזדחל לחלל שמעל הבוכנה ובהתנעה הראשונה יתפוצץ הבלוק בשל נעילה הידראולית. אגב, במנוע של סבטיני השמן הוא חלק ממערכת הקרור.

נקודה נוספת – מערכת הזנת הדלק. הזרקה יכולה לעבוד כנגד כוח הכבידה אבל קרבורטור לא.

המנוע של הנמבו הוא שלוש-בשורה עם גל זיזים עילי (עילי? – תחתי!) יחיד ושני שסתומים לצילינדר. יש לו אמנם הזרקה אך היא בפיקוד מצערת אחת לכל שלושת הצילינדרים ולא חלוקה יחידנית כמקובל באופנועי היי-פרפורמנס. סבטיני טוען שהמנוע עומד בתקנות הזיהום יורו3 ואנחנו נאלצים להאמין לו.

בשלב זה בוודאי מבינים אתם לבד שביצועי המנוע הזה אינם פסגת ההישגים הטכנולוגיים ונצילות נפחית מרבית עם הספק גבוה לסל"ד אינם המטרה. הפיצוי בהשגת הכח טמון בגודל, ודניאלה סבטיני הבטיח שהוא יספק את המנוע בשלושה נפחים: 1814 סמ"ק שיוציאו 160 כ"ס, 1925 סמ"ק ו-200 כ"ס, ו-2097 סמ"ק שינפקו 250 כ"ס טבין וסוסין. בניגוד למנועי הענק הללו השלדה המינימליסטית קלה כנוצה והאופנוע כולו שוקל פחות מ-160 ק"ג תודות לחומרי היי-טק מרוכבים וקלים כסיבי פחמן ודומיהם. עכשיו ניתן להבין למה נקרא שמו של האופנוע רובסיו 32: רובסיו – הפוך, 3 צילינדרים, 2 ליטר.

מלפנים נושאים את האופנוע 2 טלסקופים הפוכים בקוטר 50 מ"מ ומאחור זרועות מסיבי פחמן ומתלה של בולם אויר. על העצירה מופקדים דיסקים בודדים ומערכת בילום ברמבו.

ב-2011 ערך האופנוע את נסיעת הבכורה שלו במסלול פרנסיקורטה. הנוכחים בפאדוק תיארו רושם ראשוני של גרגור גרוני שנשמע כמו יצור כלאיים ממזרי שנולד מהכלאה של מנוע טריפל טריומף למנוע בוכנה אוירי בריסטול רדיאל. בטורים נמוכים הוא זמזם כטריפל בריטי טיפוסי, אך משעלה על המסלול והחל לרוץ נדמה היה לנוכחים כי מטוס קרב יורד-צולל למטה אל המסלול כשהוא מתפוצץ ברעמים מקוטעים. גם רוכב המבחן התפעל מהצלילים הרועמים, ודיווח שהמכונה מספקת כוח למכביר והתפעול קל ונוח.

סבטיני בנה 2 אבות טיפוס אותם כינה קסטור ופולוקס (ע"ש התאומים של דיוסקורי במיתולוגיה היוונית) והוא טוען שהם מיועדים לכביש ולא למסלולים. סוג של סטריטפייטר. הוא גם טוען שמאז 2011 הוא שכלל ושיפר את המנועים בהרבה ואולי בקרוב אפילו ייצר גרסה המותאמת לתקנון המרוצים של האי מאן. בינתיים הוא מוכן לייצר אופנועים כאלה לפי הזמנה. המחיר – 300 אלף יורו.

אם כן, זהו הנמבו, תעלול יצירתי, ניסוי טכנולוגי מעניין, סטיית תקן, הפרת סדר רועשת, תרגיל ביצירתיות הנדסית טהורה, חריגה ממוסכמות ונוטף תשוקה וחזון לעשיה אחרת. סביר להניח שהוא יישאר קוריוז, חריגה מעץ האבולוציה של האופנוע ומהנדסים לא ירוצו לחקותו. שווה או לא שווה, טוב או לא טוב, כדאי או לא כדאי – אני חושב שהפעם אין פה בכלל מקום לשאלות האלו.

(המאמר מבוסס על כתבה באתר silodrome)