סגירת מעגל

לפני אחת עשרה שנים ושלושה חודשים רכבתי את רכיבת הפרידה שלי עליו. אלו היו ימי מלחמת לבנון השניה ואני רכבתי איתו צפונה להיפרד מסבי ומשם אל ביתם של הורי כדי לאחסנו. למחרת כבר הייתי על המטוס אל מעבר לים להרפתקה חדשה שנמשכה כשבע וחצי שנים. אבל לא שכחתי אותו וגם כשהתגוררנו בארה"ב, כל הזמן ידעתי שיגיע היום והוא יחזור לכביש והתכוננתי לרגע הזה. זו הייתה ההזדמנות למצוא ולרכוש מלאי חלפים לאופנוע ובעיקר כאלו שיחליפו את המקוריים אשר למרות השיפוץ עדיין הציקו.

אחד כזה, היה מיכל הדלק, אשר למרות שעבר טיפול נגד חלודה מבפנים ומבחוץ וצביעה מחדש ונראה חיצונית כאילו הרגע יצא משערי המפעל עדיין השיר פירורי חלודה עם הדלק בדרך לקרבורטור. כמובן פילטרי דלק הורכבו ביציאה מהמיכל אבל אלו נסתמו אחת לשבועיים בערך, וכך תמיד רכבתי עם פילטרים ספייר בתיק ואזיקונים ומצאתי את עצמי מדי פעם עוצר בצדי הדרך להחלפת מסנן ואז ממשיך בדרכי. למזלי כמה חודשים לאחר הגיענו לארה"ב הוצע למכירה באיביי מיכל חדש לאופנוע, NOS, והמחיר? 98 דולר שיחד עם משלוח מאוסטרליה יצא 118 דולר סה"כ, מציאה ממש. מצוין, בעיה מספר אחת נפתרה.

על הדרך נרכשו חלקים נוספים כמו צמת חשמל חדשה שהחליפה את המקורית שהייתה מלאה באילתורים והלחמות פרי מוסכי ישראל. משאבות בלם חדשות, ידית מצערת חדשה, לוח שעונים חדש עם אפס ק"מ שהחליף את הישן הדהוי ועוד ועוד. בניגוד למוטוגוצי או אופנועים יפנים משנות השבעים והשמונים, מציאת חלפים לאופנועי קג'יבה/דוקאטי משנות השמונים היא בעיה רצינית מאוד. המחצית הראשונה של שנות השמונים היו שנים בהן מפעל דוקאטי קרטע כאשר כמעט כל גופו כבר עמוק בקבר, כאשר ב-1984 ייצר המפעל רק כ-1450 אופנועים. למרות שב-1985 נקנתה דוקאטי על ידי קאג'יבה, עדיין עניין ייצור חלקי החילוף נותר בעייתי ולכן מאוד קשה להשיג היום חלקים חדשים.

אך עם קצת מזל, סבלנות ומעקב מתמיד תמיד אפשר לעלות על מציאות. אחת הפעמים האלו הייתה כאשר בחור קנדי מבוגר וחובב דוקאטי החליט להפוך את אהבתו למקצוע, ובהמשך עלה על אוצר בלום אותו רכש במטרה למוכרו בחנות רשת שפתח. האיש עלה על סטוק של למעלה מ-5,000 חלקים חדשים לאופנועי מוטוגוצי, דוקאטי/קאג'יבה ולברדה משנות השמונים. מיד רכשתי כמעט כל מה שהבחור העלה אונליין בין אם זה לגוצי שלי ובין אם זה לאלאזורה שלי. כן, אם לא ניחשתם לפי התמונה אז מדובר בקאג'יבה אלאזורה 650 שנמכר כאן ב-1987-88, שנות החרם הערבי. לצערי הבחור התייאש ממיון החלקים וקיטלוגם, על פי עדותו באתרו, ומכר את כל הסטוק הגדול שברשותו למישהו אחר וכך כל האוצר הגדול הזה ירד לתהום הנשייה בדיוק כמו שהפציע.

כשחזרנו ארצה בסוף 2013 היה לי ברור שזה עניין של זמן עד שהאופנוע יוצא מהנפטלין חזרה לכביש, כאשר שנת היעד היא 2017 אז האופנוע חוגג 30 שנה ובהתאם לכך מקבל את התואר הנחשק רכב אספנות, וזה מתבטא כמו שניחשתם בביטוח חובה מוזל. כך היו לי שלוש שנים להכין את האופנוע. למרות שחיצונית האופנוע נראה טוב, עדיין הנ"ל הצריך עבודה רבה כגון שיפוץ קליפרים, החלפות צינורות בלימה, ובעיקר עבודה על מערכת החשמל, כאן זה כבר היה גדול עלי והאופנוע עבר לידיו האמונות של ידידי הטוב אלון ניב ממוסך 'ניב הונדה' שניצח על המלאכה והכין אותו.

שני רגעי משבר נרשמו ממש לקראת הסיום. הראשון כאשר ממש במהלך הטסט שבק חיים הסטרטר של האופנוע. בכוחות אחרונים הצלחנו להניעו וחזרנו למוסך, בודקים בקטלוג החלקים איזה סטרטר צריך כדי שניתן יהיה מיד להזמין מחו"ל. על פי קטלוג החלקים הסטרטר של האלאזורה הוא כמו של הדוקאטי פאנטה שקדם לו והוא מתוצרת בוש, מאוד הגיוני בהתחשב בעובדה שהאלאזורה חולק עם הפאנטה כמעט הכל למעט העיצוב. אבל, סטרטר כזה אין כלל בנמצא למעט אחד או שניים משומשים באיביי שמצבם לא ברור. פירוק הסטרטר מהאופנוע שלי מגלה שהוא מתוצרת ניפון-דנזו כלומר, כל סטרטר דוקאטי מדגמי המונסטר הראשונים ועד האחרונים כולל ה-R4S מתאימים לאופנוע שלי. כאן הסיפור היה פשוט ובעלות של 99 דולר נרכש סטרטר חדש. לאחר המתנה קצרה של חודש וחצי עקב החגים הגיע הסטרטר, הורכב ויאללה לטסט ולמשבר נוסף.

המשבר השני. עם חזרתי לטסט גילה הבוחן חוסר התאמה מסוים בין מספר השלדה לרשום ברישיונות. חוסר ההתאמה נבע מכך שכאשר נרשם האופנוע במשרד הרישוי לפני 30 שנה מישהו שם החליט שאפשר לוותר על שני האפסים הראשונים מתוך שש הספרות של מספר השלדה כך שברישיון האופנוע היו רק ארבע הספרות האחרונות. איך זה עבר ככה 30 שנה אין לי מושג אבל המשמעות של זה היא שעכשיו עלי לעבור בעמדה מספר אחת של משרד הרישוי בחולון על מנת לתקן את הרישום ברישיון. מגיע לעמדה מספר אחת וממתין, וממתין, וממתין עד שהבוחן יגיע. מגיע הבוחן מסתכל ואומר: "מה זה? למה אין 17 ספרות? מספר שלדה חייב להיות 17 ספרות… משהו לא בסדר, אני לא מאשר". עכשיו מתחיל הוויכוח. זריז מתקשר לחברים שישלחו לי צילומי רישיונות כדי להראות שאלו היו מספרי השלדה בדוקאטי ישנים, רק שש ספרות. הבוחן אומר, "תביא לי הוכחה כתובה מהיבואן או מהמפעל ורק אז אאשר לך". עכשיו לך תוכיח שאין לך אחות… הסוכנות כבר מזמן לא קיימת וכנ"ל גם חברת קאג'יבה. מנסה את עזרתו של אלי ברדה יבואן דוקאטי שבאמת יצא ידי חובתו לנסות ולעזור למרות שיכול היה לנפנף אותי, וגילינו שבמחשבי דוקאטי הרישום המסודר התחיל רק בשנת 1991, לפני כן נאדה. אפילו רישום של דוקאטי פאזו, F1, ספורט 750 או אינדיאנה אין אצלם, לתשומת בעלי הדגמים הנ"ל. הייאוש החל לכרסם בלבי, איך אתגבר על מכשולי הביורוקרטיה? הנחמה היחידה שהייתה לי היא שמבחינה מכנית האופנוע עבר טסט וכך קיבלתי אישור נסיעה לשבוע.

כך עברו עלי 24 השעות הראשונות בחרדה וייאוש עד המחשבה על למכור את האופנוע ולהמשיך הלאה. היה לי קשה, בכל זאת זה אופנוע שלפני 17 שנה שיפצתי מאפס מערימת חלודה, ועברנו הרבה. בבית לאחר שנרגעתי קצת מצאתי עותק של קטלוג החלקים ושם כתוב בקטן באחד העמודים הראשונים שמספרי האופנוע הם כמו אצלי בשלדה ואז נזכרתי, שכאשר התחלתי לשפץ את האופנוע בזמנו, רכשתי באמזון ספר של איאן פאלון על דגמי דוקאטי שצמחו מהפאנטה ושנקרא: 'Ducati Belt-drive Two-valve Twins Restoration and Modification Authentic Restoration Guide'. בפרק על אלאזורה מצוין שחור על גבי לבן שקאג'יבה נתנו לאופנועים מספרי שלדה חדשים והם בדיוק כמו שמוטבע אצלי בשלדה. עם הספר חזרתי לאחר יומיים לעמדה מספר אחת, הראיתי זאת לבוחן והלה אישר את התיקון לרישיון. עם האישור החתום רצתי לאולם הראשי לפקידות, המתנה קצרה של שעתיים והופ יש בידי רישיון מתוקן. משם חזרה למכון הרישוי, הצגת הרישיון המתוקן וזהו האופנוע עבר טסט. את אנחת הרווחה שלי אפשר היה לשמוע עד אילת.

כמובן שנותרו עוד דברים לטפל בהם כמו החלפת בולמים אחוריים לחדשים וקפיצים חדשים למזלג, אבל אלה בהמשך. העיקר, שלאחר 11 שנים האופנוע שוב על הכביש עובד ונושם כמו פעם. זהו, סגרנו מעגל. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לאנשים שבזכותם האופנוע חזר לכביש ובראש ובראשונה לאלון ניב ואביו גרשון ניב ממוסך 'ניב הונדה', שהם חברים טובים ויקרים. לאביב כהן מאופנועי חולון שכמוני בדיוק חולה על תוצרת איטלקית ועזר רבות. לכרובי ששעזר לי להוביל את האופנוע מבית הורי לביתי, לאלי ברדה על הרצון והעזרה במציאת פתרון לבעיית הרישוי וכמובן גם לבוחן בעמדה מספר אחת במשרד הרישוי ולכל מי שעזר ולא הזכרתי את שמו. תודה רבה, רבה לכולם.