סיפור לסוכות: שישו ושימחו בשמחת חג

קשה לבטא במילים את הצער הנורא שתקף את דאדא (= דוד, שם בדוי) באוקטובר 2018 כשהגיעו החגים וחידדו אצלו את הביטוי ימים נוראים. ימים נוראים זה בדיוק מה שקורה ומה שהוא מרגיש. ענן שחור של מועקה ונאחס ירד עליו ונגס בו בנשיכות מתעצמות. דלה השפה ואין שפיץ של קצה קוצו של יוד לתאר את הבאסה ואת התוגה.

בסך הכל חצי שנה עברה מאז שקנה את האופנוע, דוקאטי מונסטר 821, ואיזה כיף היה פה. איך בשבוע הראשון טס איתו לאורך כביש 6 לראות על השעון 250, בשבוע שלאחריו אץ לפתל אותו בכביש הצפון, ואחרי כן ירד לאילת לא כי הוא אוהב אלמוגים חלילה.

וחוזר חלילה.

ואחרי הכל, בלב מתפוצץ מכיף, אהב לחזור לשכונה ולשמוע את הטווינים מהדהדים לו את הרחוב מקירות הבתים. במיוחד נהנה לקשקש עם עוזי המתלהב שגר ברחוב הצולב ולהסביר לו מה זה דוקאטי כי עוזי היה פעם אופנוען והיה לו סוזוקי כלשהו בימי שלטון המנדט או קצת אחרי זה…

בסך הכל חצי שנה עברה מאז שקנה את האופנוע ופתאום הלך המנוע. עוד לא למד אותו לגמרי, עוד לא מיצה אותו בכלל, לא גמר להתחרע, לא הספיק להתפרע, והטרף נגזל מבין שיניו. אבא שלו דווקא נשם לרווחה. קודם כל הבן יקיר לו לא יוצא בלילות לרכיבות לג'הנום עם חברים, ושנית ילד השעשועים לא חוזר יותר הביתה בשעות קטנות כשהיקום שרוי באפלה כבדה ומעיר את כל הרחוב בצהלות טרמיניוני. וכבר התקבלו כמה לחישות ארס מהשכנים, וד"ל.

"אמרתי לך שלא ככה קונים אופנוע יד שניה", שמע דאדא אמרות שפר מדותן הידען. "אופנועים איטלקיים זה רולטה והימור", לימד אותו חורחה הכל-יודע. והכי גרוע והאבן הכבדה על המצבה ועל הלב היה הדיבור של ארז המלומד: "הדזמו דופק את כל העניין. שיפוץ מנוע דזמו זה סיפור שרק מעטים מבינים בו".

כן כן. כבר הבין שנפל. 35 אלף ש"ח הלכו כנראה לפח. היבואן זרק בנונשלנט "15 אלף ש"ח לשיקום ההרס שם בפנים ולמנוע חדש תוסיף עוד 5 אלף ואני לא מתחייב על זמנים". ממילא לא בא בחשבון לא זה ולא זה. לא נשאר לו גרוש על התחת. גם ככה אסף שקל לשקל עד שקנה אותו. מכונאים אחרים בכלל לא רצו להכנס להרפתקה הזו. אמרו לו שיש מישהו פה ויש מישהו שם והוא צלצל, ונסע ובירר ושאל אבל יצא באזניים מקוטפות ובידיים ריקות. לא כל מוסכניק מתקן דוקאטי. מן המפורסמות.

"לא נורא, נעשה לך מערוף ונקנה לך מכונית קטנה", שידר האבא המרוצה שידור חגיגי לאומה לאחר שקיבל רוח גבית מאמא בסגנון "זה הצ'אנס שלנו שיירד כבר מהאופנועים המחורבנים האלה". שניהם קלטו את רוח הקודש שנקשה בדלתם. יש! הלך האופנוע!

"חכו קצת עם המכונית", אמר להם נכאים והלך לבדוק אפשרויות בארטר וטרייד-אין, אבל המחירים שקיבל מהסוחרים רק הטביעו אותו יותר ויותר עמוק בשלולית החרא. הנדיב שבהם הציע 10 אלף ש"ח או KLE שנת 41 או משהו בקירוב, וקפוצי הישבן מביניהם הציעו 5-7 אש"ח "ותאמין לי שאני מפסיד עליך כי אני בטח אתקע עם זה עד ימות המשיח או עד שביבי יירד מהשלטון שזה בערך אותו דבר", והוא התעצבן והלך משם בשאט נפש מבואס תחת, ומיד החל לפתח תסמינים של שלפוחית רגיזנית, ציפורן חודרנית, בטן דברנית וכיו"ב.

בדק בבנק אפשרות להלוואה בתנאים נוחים. מו"מ ארוך עם הפקיד הממונה על חשבונות רדומים הצית בו מחשבות אבדניות. לחילופין נתקף חמת רצח. שקל לרכוש אקדוח, לטעון בו אבק שריפה ולנקב את קרחתו של הפקיד המדושן האחראי על דיכאון הציבור. מפה לשם חזר הביתה והסתגר בחדרו-מקלטו ואיבד את התיאבון. בסעודת חג של ראש השנה עורר בהלה אמיתית באימו כשניקר חלושות בחריימה האהוב עליו והשאיר בצלחת את רובו. לראשונה צם ביום כיפור ולא ממניעים דתיים דווקא.

משיצא כיפור אמר לו אבא "תוציא את הגרוטאה ממרפסת הכניסה כי אני צריך אותה לסוכה". "זו לא גרוטאה ואין לי איפה לשים אותו", ענה בנביחה סוררת, אבל נער בן 25 שגר בבית ההורים וחי על חשבונם אין לו הרבה טיעונים לקולא לעת השמע גזרי דין פטריארכליים או מטריארכליים, והוא גלגל אותו החוצה מהמרפסת של הכניסה ושם אותו על המדרכה בחוץ.

QQQ

בלילה ההוא נשמע מן הרחוב קול רעש גדול ונפץ אדיר. אורות נדלקו במרפסות, תריסים נגולו, ופרצופים ישנוניים ומבועתים צצו בחלונות. גם דאדא נשלף ממיטת יסוריו ותוך 5 דקות הפנים את מה שנמסר בשכונה מפה לאוזן ומווצאפ לווצאפ: "הבן של עוזי עשה תאונה".

ואכן, הבן של עוזי חזר ממסיבת מרעים הלום שיכר, פספס פינה, עלה על המדרכה, דפק את האוטו של אבא ועל הדרך גם גמר את האופנוע האדום של דוד מועלם. לפושטק החמוד שלום. ניצל בזכות הכרית.

למחרת הגיע עוזי למשפחת מועלם להצטער ולהתנצל וגם לבקש רחמים. הבן שלו עדיין בגדר 'נהג חדש' ובעצם אסור היה לו לנהוג לבד לפאב, אבל הוא לא עמד בתחנונים ובלחץ וויתר. נתן את האוטו. עשה טעות גדולה. סליחה ומחילה, סליחה ומחילה.

ועל הדרך אכל אותה. גם אין ביטוח, גם אין צד שלישי. בקיצור, כל הנזק על חשבון הבנק של אבא'לה. אסור לערב את חברת הביטוח, את המשטרה, את משרד הרישוי, ואת רשות ההגירה. ריסק ידוע מראש אם אתה חושב להביא ילדים לעולם הדפוק הזה.

התחנן עוזי וביקש על נפשו. הקשיח דאדא את ליבו. התערב אבא מועלם וסיפר כמה חלם דאדא על האופנוע עד שהגשים את חלומו, ואיך כל המשפחה תמכה בו בלב שלם. שאל עוזי כמה ייאות לבוא לקראתו. אמר דאדא שאופנוע כזה מיוחד לא ימצא עוד, ואין מחיר לאובדנו, ואין לו שום נטיה לבוא לקראת מישהו. שאל עוזי אם היה האופנוע במצב תקין ושווה מחירון וענה דאדא שהכל היה פיקס ולמעלה מזה אפילו. ישבו וחישבו ונימנו וגמרו ולמחרת החג הועבר לחשבונו של דאדא סכום שיפוי נזק הכולל מחיר מחירון בתוספת רכיבי אפטרמרקט כגון מערכת פליטה מתוצרת טרמיניוני, מראות כידון מתכוונות, פנסים מעידן הלדום, ופורטינג מרוצים לראשי המנוע. ובקצרה, מחירון פלוס כך וכך.

והלכה לה הנבלה הארורה האדומה המקומטת והשסועה לגריטה.

וכבר ציטטו גויים בעניין ישועות בלתי אפשריות: "סייבד ביי דה בל",

ושנו חז"ל: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל יתייאש מן הרחמים",

ובסופו של דבר, ובעיקרו של דבר, נתקיים בישראל "ושמחת בחגיך והיית אך שמייח".

למעט עוזי. אבל תמיד יש יוצאים מן הכלל.