סרט מסלולים: HITTING THE APEX

את מארק ניל פגשתי בפאדוק במהלך הצילומים לסרט הדוקומנטרי השלישי שלו על עולם המוטו ג'יפי. עד אז כבר יצאו The Doctor,The Tornado and the Kentucky Kid, Faster, Faster & faster והוא עבד אז על Fastest, בריטי חביב עם תספורת של כוכבי פופ משנות השמונים שעד אז יצר וידאו קליפים גם בשביל יו-2 ואהבתו למוטו ג'יפי שינתה את מסלול יצירתו.

ל- HITTING THE APEX חיכיתי הרבה זמן. הפרוייקט בעבודה מאז 2010 והסיפור המרכזי שלו השתנה עקב הארועים על המסלול. הסרט היה בעריכה מסוף עונת 2013 אבל קשיים כלכליים מנעו מניל להתקדם עד שפגש בבראד פיט שמאוהד שרוף של הספורט הפך למפיק, עורך משנה והעניק את כולו לדוקו.

המעטפה מאמאזון הגיעה כבר ביום שישי אבל חיכיתי בסבלנות לרגע שלא יפריעו לי. כמה טוב שיש את יום הכיפורים. זה לא שלא ראיתי את כל מה שקרה בלייב, ראיתי ושידרתי וכתבתי, אבל היכולת של ניל היא לחבר את ההתרחשויות בכמה עונות לשעתיים דרמטיות, מצחיקות, עצובות ומותחות גרמו לי מדי פעם לקוות שחלק מהדברים התגלגלו אחרת. ניל הוא מספר סיפורים נפלא ועצם היותו אוהד של הספורט והרוכבים מקרינה גם על הצופים.

הסרט הזה הדוקומנטרי עוסק בחמישה רוכבים ופוטנציאל לא ממומש אחד: ולנטינו רוסי, קייסי סטונר, חורחה לורנזו, מארק מארקז ומרקו סימונצ'לי. 4 עונות משולבות אחת בשניה עם קטעי ארכיון משנות הילדות של הרוכבים וראיונות עם אנשי מקצוע.

לפרומו:

נהניתי, באמת, והנה למה או למה לא:

הראיונות האישיים עם הרוכבים מציג פן אחר של חלקם, פן שלא נחשפים אליו לעיתים קרובות כי הם נערכו ברובם מחוץ למסלול, לא במהלך תחרות אלא כשהם רגועים יותר ולא בזון המלחמתי. הראיונות עם אנשי המקצוע – מייק ווב ראש צוות מנהלת המרוץ וד"ר קוסטה – מציגים התרחשויות מנקודת המבט שלהם, שופכים אור על החלטות שקשורות בעונשים ובטיפול ברוכבים, ומאפשר לצופה להבין למה דברים קרו כך או אחרת. ד"ר קוסטה גם מתגלה כפייטן לא קטן: "זה שמשחק שח עם הסכנה, עם הסיכון ועם המוות, הוא תמיד אדם שיכול להכיל ולספוג פציעות. הגבולות האנושיים, היותך אנושי, עוזרים לך לטפס את ההר הקסום של חלומותיך."

הראיונות עם ההורים מעניינים כתמיד, לא פשוט להיות שם בשביל ילד שמסכן את חייו.

עונת 2013 הייתה עונה מרתקת. בזכות העונה הנוכחית כמעט שכחתי זאת.

בראד פיט נראה נפלא, שחקן לא רע. קריינות? – העדפתי את איאן מקגרגור מהסרטים הקודמים שוויתר על מקומו עבור פיט בגלל הפן הכלכלי.

הקטע על התאונה של מרקו סימונצ'לי היה לי קשה מדי. את התאונה הזו שידרתי בשידור ישיר וצפיתי בה עשרות פעמים בשבוע שלאחריה. תמונת גופו חסר החיים של מרקו לא יוצאת לי מהראש ובזמן הדוקו ניסיתי להימנע מלצפות במסך. זה חלק מהספורט, חלק שאני לא אוהבת. היה עדיף אם היו חותכים קצת קודם, הלב נשבר גם ככה.

כן, גם אני בסרט, אחרי 6 דקות צפייה בערך מצאתי את עצמי שמה בפאדוק…

הסרט הציף בי הרבה זכרונות, רגעים שראיתי על המסך ורגעים שראיתי מקרוב. אני בטוחה שכל מי שצופה בספורט באופן קבוע יחווה את אותה החוויה פחות או יותר ומי שלא צופה במרוצים ולא מבין את השגעון ולא מבין למה, יקבל הצצה לעולם הנפלא הזה, הצצה שתמשוך אותו או אותה פנימה ויאניש את הגיבורים הללו שמסכנים חייהם על המסלול.

מומלץ בחום!

ואנא מכם, רכשו את זכות הצפיה, כי אם לא יכנס הממון – את הסרט הבא לא נזכה לראות.