על מסות מסתובבות
היסטוריה כללית
האם רוכבי המוטוקרוס של שנות ה-70 היו חיות פרא שלתעוזתם לא היה גבול או שמנועי הדו"פ של פעם היו עצלנים יותר ואיטיים יותר? – אני מניח שהתשובה הנכונה יותר תהיה אפשרות ב' וכמובן שאין לי הוכחות כי לא רכבתי מוטוקרוס בשנות ה-70 ובעצם כל המוטוקרוס בארץ התחיל בשנות ה-80, ככה שאין לנו נסיון לאומי מצטבר. בכל אופן, השאלה הזו עלתה והתיישבה לנו על השולחן כשלפניה על אותו שולחן כבר התנחלה סוגיה כבדת משקל הרבה יותר שעסקה בנושאי הצתה אלקטרונית ומסות מסתובבות.
חכו רגע, אל תברחו. זה מעניין.
אנחנו עולים ומתיישבים על אופנועים ולא תמיד יש לנו מושג ממה הם מורכבים ומה מכילים הקרביים. אם משהו מתקלקל, החלופי מחכה על מדף בחנות. לא כן אצל אספן שמשפץ מכונה ישנה שמגיע סוף סוף, לאחר מסע ארוך של ליקוט נבירה ולימוד לצרף יחדיו את כל החלקים ובא להניע אותה והנבלה מסרבת אפילו להשתעל. באותו רגע בא לו להתאבד ואין לו ברירה אלא לחפש מכונאי זקן שעוד זוכר איזה מנוע היה בחדר המכונות של תיבת נוח, או לצלול עמוק לפורומים של רסטורנטים ולחפש תשובות כשהוא חף מידיעה אם אלה שמלהגים שם במקלדותיהם בכלל יודעים ומבינים על מה הם מדברים…
היסטוריה שבדית
בשנות ה-70 היה אגף האופנועים של הוסקוורנה השבדית אחד המפעלים המובילים בעולם בייצור אופנועים לשטח. נראה שהתקבצה שם חבורה נהדרת, חכמה ומאותגרת, שכל הזמן חיפשה אופקים חדשים והם תחבו את הראש עמוק לסוגיות ולא פחדו ממחקר ופיתוח. אני מנחש שבימים מסויימים האורות במעבדות שם דלקו 24 שעות ביממה.
באותם ימים הם הוציאו לשוק כלי שטח שנחשבו מובילים בתחומם, מנועי 4 פעימות ודו"פ, גם ובעיקר בשל חוסר תחרות מצד היפנים שעוד לא ממש התעוררו. בנושא מנועי 2 פעימות הם הציגו טווח של מנועים מ-125 סמ"ק ועד 500 סמ"ק ודגש רב הם שמו על מנועים מ-400 סמ"ק ומעלה. למה? – התשובה הפשוטה היא כנראה כוח ועוד כוח ואז עוד קצת. הטכנולוגיה להוציא יותר כוחות סוס ממעט סמ"קים לא היתה מפותחת מידי.
הוסקוורנת שטח אספנות באוסטרליה. מיכלי הדלק היו בצבעים שונים לפי הסמ"ק או הייעוד
היסטוריה ישראלית
בשנות ה-70 התעניין הצבא הישראלי בפיתוח תמיכת לחימה בעזרת אופנועי שטח. כבר דובר על זה הרבה אז רק בקצרה נספר שהוסקוורנה הציעה לצה"ל מספר דגמים ומביניהם נבחר הדגם האוטומטי שמנועו הצטייד ב-390 סמ"ק דו"פ. יבואן הוסקוורנה באותם ימים היתה חברת 'גוזמן', שהציעה לצבא גם דברים נוספים שנדחו, ובין השאר אופנוע מוטוקרוס עם מנוע 500 סמ"ק – CR500. הצבא ויתר על ההצעה והאופנוע הזה, כנראה דגם בודד, נפלט לשוק.
יום אחד מקבל רמי סגל – חוקר הוסקוורנות מוסמך – קריאה נואשת משפצן אלמוני. הוא טען באזניו שהוא לא מצליח להניע את האופנוע שברשותו, שאין לו יותר זמן פנוי להבין למה, ומעבר לחו"ל מביא אותו לפינה ללא מוצא איך להפטר מהדבר הזה.
כך מצא עצמו רמי יקירנו מול ארגז גדול שבתוכו אופנוע מפורק. האופנוע הזה ספציפית לא ממש עניין אותו אז, זה היה בערך לפני 10 שנים, ראשו ורובו היה שקוע בדגם הצה"לי. הוא תקע את הארגז על מדף צדדי ושכח ממנו.
רוטורים וסטטורים
עברו שנים וקול התור נשמע בארצנו, הגיע התור של האופנוע הזה לצאת מהארון. הוא הורכב אבל ההנעה שלו היתה קשה עד בלתי אפשרית. מה הסיפור פה?
ההצתות באותם ימים, לרוב האופנועים שיוצרו באירופה, סופקו ע"י חברה ספרדית בשם 'מוטופלאט'. מנגנון ההצתה שרמי הכיר מההוסקוורנות הצה"ליות היה כזה:
יחידת הסלילים (מימין) היתה במרכז וסביבה חג ונע במעגל רוטור מגנטי שיצר השראה שהולידה ניצוץ. זו הנורמה וכך זה מקובל עד היום. אבל בדגם שלפניו הוא מצא משהו אחר ומשונה: הסלילים היו במעגל החיצוני ובתוכם הסתובב רוטור קטן. למה?
המחשבה ההגיונית אומרת שכוונת המתכננים היתה להוריד משקל מהציר המרכזי של המנוע ולאפשר לו לרוץ מהר יותר. אנחנו מכירים את הסוגיה מהצד הנגדי שלה. בזמנו התלבטו רוכבים מסויימים באיזו דרך למתן את תגובת מנועי הדו"פ באופנועים שלהם שלא תהיה חדה ומתפרצת. הם רצו מנועים טיפה יותר רגועים ואופי פעולה קצת יותר "טרקטורי". הפתרון היה להוסיף משקולות על הרוטור ולהכביד אותו, וע"י כך להאיט ולמתן את תגובת המנוע.
בהוסקוורנה הזו בעלת מנוע ה-500 סמ"ק חיפשו המהנדסים את ההיפך: המנוע היה מתון מידי לדעתם של רוכבי המוטוקרוס של תחילת שנות ה-80 והם שיוועו לתגובות חדות יותר. לבנות ולתכנן מנועים דו פעימתיים מעל 500 סמ"ק כנראה לא בא בחשבון, ולפיכך הם נפנו לבדוק איך אפשר להאיץ את סיבובו. הורדת משקל ממסה מסתובבת היה הפתרון הפשוט והקל והם ביקשו מחברת מוטופלאט הספרדית להפוך את הקונספט ולייצר הצתה חדשה עם רוטור קטן.
אבל משהו לא היה אפוי עד הסוף. ההצתה הזו סיפקה רגעים קשים ומתסכלים לרוב. בטורים נמוכים המנוע גמגם והשתנק וההנעה הראשונית של מנוע קר בכלל היתה סיוט. הרבה שוקיים חטפו את רגלית הדריכה ב"קיק-בק" בומרנגי ומכאיב מאד, וד"ל.
חילופי גברי: הסלילים מקיפים רוטור מסתובב קטן
היסטוריה אוסטרלית
כשבא רמי לפענח את סודות העבר, הוא חיפש עם מי להתייעץ ודרך הפורומים הגיע למכונאי אוסטרלי בשם פיט שיום אחד נתבקש ע"י מגזין אוסטרלי לסדר להם כמה הוסקוורנות עתיקות לצורך כתבה. הוא עמד במשימה בכבוד כיוון שלו עצמו כבר היתה הוסקוורנה אספנות פרטית והוא כבר ביצע מחקרים נרחבים להבנת הראש השבדי.
ההוסקוורנה של פיט
והוא סיפר לרמי שיש בנמצא פתרון מודרני. ההצתה הכושלת מבית מוטופלאט הוחלפה ע"י היצרן "פאואר-דינמו" בהצתה בסגנון הרגיל והידוע כשהרוטור חיצוני, כמקובל. היא גם מגיעה עם מתאם שמסדר בתוך הכוך הקטן את הרכיבים שלא יפריעו אחד לשני כפי שלא תוכנן לפני 40 שנה:
הנה פתחנו צוהר קטן שדרכו אפשר להתחיל להבין אלו קשיים משונים עומדים בפני מי שלוקחים ערימת ברזלים מחלידה וחולמים לרכב עליה יום אחד ברוב פאר הדר וגאווה, ועל הדרך נפתחו לנו העיניים להבין עם אילו בעיות התמודדו באופנועי השטח הראשונים. תגידו, הייתם מאמינים ש-500 סמ"ק יהיו חלשים למישהו? היום רק מופרעים בסגנון טראוויס פסטרנה משתלטים על מפלצת סמ"קים כזו.
ה-CR500 שיצא מהארון
ינוקא ידידי. מעט מאד טעויות. הבולטת היא: "באותם ימים הם הוציאו לשוק כלי שטח שנחשבו מובילים בתחומם, מנועי 4 פעימות ודו"פ " דגם ה 4 פעימות הראשון מבית הסקווארנה יצא רק ב1983 (כמדומני) אבל בטח לא בשנות ה 70
רמי נערי היקר,
ככל הידוע לי הוסקוורנה בנו כבר בשנות ה-30 אופנועי כביש (לא שטח) עם מנועי 4 פעימות.
תקנני נא אם טועה אנכי.
"זכיתי" , כך אמרתי בליבי, כאשר רכשתי תמורת 7500 ש"ח האסקוורנה WR250 מודל 1990.
"זה בכלל לא האסקוורנה, זה קקא-ג'יבה" יגיד הטוקבקיסט מבעד לקסדה.
האמת, הוא היה קקא-ג'יפה של אופנוע. התחשיב הראה שעל כל דקת רכיבה הייתה שעת מוסך.
ראשונה להתפגר בכל עת הייתה כמובן מערכת ההצתה. הסלילים ישבו על חומר פריך, המגנטו גזר את השגם שלו השכם והערב, והניצוץ הלך בדרך הניצוץ ולא חזר.
בשלב מסויים הצמדתי לו הצתה של דיאלים ליברטי 50 סמ"ק.
בשלב אחר, בזבזתי חצי יום ברומא למצוא הצתה מקורית שלו. ובסוף החלק לא התאים.
אז נכון שהיפנים איחרו להכנס למגרש, אבל משנכנסו, הם שינו את הכללים.
מתוקף תפקידי כרט"ר אטקבק מבעד לקסדה שבין העליה הנורדית לנהירת מלוכסני העיניים טיפטפו לארה"ק קודשנו גם כמה אתלטיות מזרח אירופאיות:
צ'כיות אדמדמות אשר אחת מהן תמורת ארבע אשחים סחבה אותי על הגב בחולות תל ברוך מדי פעם.
בתמורה היא היתה יורה מדי פעם את הפלג האנאלי (משתיק ימני או שמאלי או שניהם) אבל לפחות השרשרת היתה משומנת אוטומטית.
כשנתפס המנוע והשתחרר יותר מדי פעמים (וגם הקראנק תיקתק) ההלטתי לטפל במו ידיי ואף קניתי אפציר למשימה.
כשנשארו לי ביד שלושה מתוך חמשת הגו'ונים (כי השתחררו מהבסיס) ניגשתי עם שני חלקי המנוע להוא ממולדת מול רוגוזין – "קח! כל החלקים פה, תעשה מזה שוב מנוע!"
הוא כמובן זכר שהוא הציע לי אוברול באלפיים לפני שהתחלתי לפרק אז הוא עשה הנחה על זה שכבר עשיתי חצי עבודה והבאתי לו מנוע מפורק – וחייב אותי בשלושת אלפים.
לפחות את הפלטינות ידעתי לשייף, עם ניר 10 עד הנחושת, לקנות חדשות, להרכיב (והכל בעצמי.. אני שרררר … אני מוכשררר) וחוזר חלילה.
המשך …
פאסט פורווארד להיום בתחילת יולי המגן שהדלקתי רק בגלל שהיה לילה חם במיוחד – הדליק נורה כתומה ושבק. בן שבע שנים במותו כח ורבע יד ראשונה ממהנדס לא ראה שטח.
פילטרים נוקו, נורות אופסו והמלעון לא מקרר.
אינטרנט אומר מדחס לא נכנס לפעולה אז החלפתי שני קבלים כמו בספר. לא מקרר.
משכתי באוזן צדיק מהשכונה שעבד לי קשה על היוניט – השתמש בגלגל הצלה, התקשר לחבר טלפוני והמדחס לא נכנס לפעולה. גז יש מספיק הוא אמר, ובדק.
בסוף פסק "תשמע, זה הכרטיס" וקיצר לי את הארבע לשמונה של האפס בשביל שלפחות כשאני מרים את השאלטר של הפאזה המדחס יכנס לפעולה כל הזמן.
עכשיו מזגן כמו שלי עולה אלפיים, כרטיס עולה 700 אז כבר כדאי להחליף כולם אומרים.
ואני תוהה – בלימודיי בתואר ראשון למדתי מדיאגרמת הלחץ-טמפרטורה-אנטלפתטיה
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/7/70/3D_representation_of_several_phases_of_water.jpg
שלמזגן יש מדחס, מעבה, טרמוסטאט וצ'ופציק שמחליף את תנועת הגז בין חימום לקירור. אז בשביל זה צריך כרטיס?
בקרוב גם האוטומבלים יהיו חד פעמים … אה, זה בעצם כבר קורה- אוטומבילים שכתובים בג'אווה סקריפט על מדפסת 3D
זן הדוגמא למאבק (של אז) במשקל?
איפה החלק עם השלדת טיטאניות שהוסקווארנה ייצרו?
קסד, אין דרך פשוטה לומר זאת, אבל אני אוהב אותך.
"ההוא ממולדת" כמדומני קוראים לו עמיאל, היה חייל של אבי או בנח"ל או בגולני אי שם בתחילת שנות החמישים. לפני שנה וחצי עשיתי אצלו שימסים לגלגל של הסופרמוטו, הוא בעל מקצוע מהסוג שהולך ונכחד (תן כאפה הגונה על הקלישאה הזאת).
ובחזרה למזגן, אין דבר מתסכל יותר מלגלות קוצר יד בהתרחש תקלה בדו גלגלך/מזגנך/וכל אשר אראך.
שבוע שעבר, בחצריי, הטכנאי החליף מניפה רועשת במזגן (950 ש"ח פלוס מע"מ) רק כדי לגלות שהמדחס לא נדלק. לקח לו דקה להבין שקופסת הפיקוד לא נותנת סיגנל (אני הייתי שורף פה שעתיים , בדיוק כמוך, על החלפת קבלים למען הדורות הבאים…) ועוד כמה מאות שקלים להחליף אותה, והמדחס חזר לעבוד.
להערכתי הזהירה, הביטוי קג'יפה טרם זכה להרשם על שם מאן דהוא. אני מעמיד אותו בשורה אחת עם החמוריני מ"מוטו" ועם הגרד-לי של רענן.
שנזכה לבשורות טובות.
לה מדאם זה ביטוי שלי. הרבה לפני שיכלתי לעכל את צביר המשמעויות שלו.
היא פשוט נשענה על הדלפק מבוגרת עם ציגרטה שמחזיקה פה שמחזיק קמטים שמחזיקים אודם שמוציא קול צרוד שמוכר גומי במבצע … שקניתי.
אבון דיסטנסיה זה אחלה צמיג. ובמחיר חדירה. לשוק.
(אבון זה אחלה צמיג. אל תבוא ותתקן אותי עכשיו יא פרופסור)