רוכבי האדוונצ'ר המקוריים
הרבה רוכבים אמריקאיים שהיו ילדי איכרים או חוואים ושהתחילו את דרכם האופנוענית עם כלים שחנו במשק המשפחתי ליד האסם והמתבן, נשמעו אומרים ומצוטטים לא אחת: "פעם לא היה לך אופנוע לכביש ואופנוע לשטח. עם מה שהיה נסעת לכל מקום".
האמירה הזו הזכירה לי משהו. משהו חזק.
בשנת 2003 פתח בחור בשם ווס וובר שרשור באתר פורומים אמריקאי לרוכבי אדוונצ'ר בשם: "רוכבי האדוונצ'ר המקוריים", ובו הוא מספר שבחג ההודיה האחרון ישבה כל המשפחה לשולחן החג, השיחה – כרגיל – אופנועים, ואז אבא שלו שולף תמונות ישנות. כל המשפחה נאחזת התפעלות עצומה, ווס בעצמו מתרגש מאד, והנה הוא בא לחלוק אותן פה בפורום עם כולם.
דמיינו עצמכם חבורת נערים בני עשרים בעיירה מנומנמת בשם פורט קולינס בקולורדו. הימים – תחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, וכל מה שיש לכם בראש זה איך ואיפה לצאת מהחור הזה לטייל ולבלות ביום ראשון הקרוב. איפה – זה לא בעיה כי אמריקה ענקית, ואיך – גם לא בעיה: יש להם הארלים, לרוב מדגם 'סבנטי-פור' (74), כן, זה עם ידית ההילוכים על המיכל. ועכשיו, רק לנסוע לכל מקום שהדבר הזה יכול להגיע. לאן הוא יכול להגיע? – או! את זה בדיוק הם התכוונו לבדוק!
וובר קשישא סיפר שבילויי הרכיבה היו למרחקים ארוכים, אפילו עד מעבר לגבול של ניו מקסיקו הגיעו. הם היו מתאספים בנוהל קבוע ב-8:00 בבוקר בתחנת הדלק שליד הדרגסטור המקומי, מתדלקים ומשחררים קלאץ'. מי שאיחר נשאר בבית. לא חיכו לאף אחד.
בוקר יום א' – כינוס ברחבת הדרגסטור בעיירה
שעה 8:00 – שחרור קלאצ'. מי שאיחר – אבוד לו היום
כשחזרו מהטיולים מחוממים ודלוקים, השתעשעו במגרשי השכונה במרוצי דראג ופאואר-סליידים.
בקיץ – חול
בחורף – קרח
בדיקת עומק השלג
עמוק!
רגליים ארוכות – יתרון בפאואר-סליידים
אבל הקטע שהפיל את הגולשים מהכסא בשרשור הזה היה החלק בו סיפר ווס על טיולי השטח. מסתבר שלא היה בנמצא קליבר מספיק גדול למדידת קוטר הביצים של אביו וחבריו. הם פשוט רכבו עם הטרקטורים האלה לכל מקום שעלה בדעתם בלי לייחס חשיבות למצב מזג האויר, משקעים ורטיבות האדמה. למשל – לפסגת הר אוונס. היום הדרך לשם כבר סלולה אבל בימים ההם – טרם. הם נברו בשטח רובו של היום עד שמצאו את המשעול הנכון לטפס בו את המדרונות.
והגיעו למעלה לפסגה.
שביל עיזים בהר אוונס
תמצא כבר דרך לפסגה…
ביום אחר חיפשו דרך למעבר ההרים ארפאהו דרך היערות. בלתי מתקבל על הדעת לחשוב שבן אנוש עם קורט הגיון בקרקפת מכניס הארלי לתא שטח שכולו מוקשי טבע כבדים. כל מה שהיה בדרך שם להם רגל, אבל בסופו של מסע, כל דבר שעמד בדרכם נידון לכיבוש והתפריט כלל פלגי הרים, שדות בוץ, גזעי עצים וסלעים.
מנוחה בדרך למעבר ארפאהו
דוכים ביערות
חציית פלגים
מקפלים את מכנסי הדונגריז ומנקזים מים מהנעליים
בוץ
בוץ כבד
החברים עם ה-BSA נזקקים לעזרה
בוץ כבד מאד
שלג כבד מאד
והיו ימים שנשארו בעיר ורק יצאו קצת החוצה לשדות להתפלש במכשולים ולראות מי אמיץ יותר. דמיינו-נא מוטוקרוס בלי מיתלים…
מוטוקרוס בקטנה
בקטנה, וקצת יותר
בגדולה!
בענקית!
טיפוס גבעה
הפוסט הזה שם בפורום האדוונצ'רים האמריקאי הוא מסוג החוויות המטלטלות, מהדברים האלה שאתה נתקל בהם במקרה והם גורמים בך שינוי. אנשים נשפכו שם מהמקלדות והפכו לשלוליות מתחת לשולחן עם התגובות והסופרלטיבים. התחיל גל של נבירה באלבומים ישנים ומהמרתפים המאובקים הועלו ספרי תמונות מתפוררים ובהם חוויות-תמונות אופנועניות-משפחתיות של אבות (ואמהות!) המשפחה מימי ראשית המאה. גולשים חדשים הגיעו בעקבות השמועה ונשארו, אנשים עברו לרכב בשטח בהאמינם לפי התמונות כי הכל אפשרי אם רק תעז. אני אישית עוקב אחרי הפתיל הזה כעשור והוא מתנהל כבר 12 שנה!! האבא, וורן וובר, הפך למעין אייקון נישתי וכשהופיע עם בניו (כל המשפחה שם רוכבת) לאירוע רוכבים מסויים, פשטה השמועה והחלה התקהלות. אנשים נדחקו, עלו לרגל אל האיש המבוגר בן ה-85 שעוד רוכב, ביקשו להצטלם איתו. בתמונות הוא נראה מופתע ונבוך ממה שעשו ממנו. בזמנו זה היה נראה להם כל כך טבעי…
וורן וובר – נער
וורן וובר – סבא
וורן וובר בן 85 – גיבור האדוונצ'ר המקורי: והוא בכלל לא ידע שהוא כזה
לרוע המזל הפתיל התחרבש. התמונות נמחקו ואיש אינו משחזר אותן שם למרות תחינות הקוראים. לגודל המזל הוא הדהד כל כך חזק ברשת עד שנשתמרו ממנו עקבות שבמאמץ מסויים והרבה חפירות ועם עקבות של זכרונות חזקים ניתן להעלות את התמונות האבודות מאוב. הנה, עשיתי בשבילנו את המאמץ הזה. לא הייתי סולח לעצמי אם לא.
ואנחנו לא ידענו שחרשו עם הארלי כל כך עמוק.
כתבה מעולה! 🙂
נפלא!!!!
בוגרי הודו על אנפילד קוראים בעיניים מצועפות ומרגישים הזדהות.
אכן הכל אפשרי אם רק תעז.
גם הקעטו"ש זצ"ל שנה –
"….
בכל אופן ממה שהבנתי בגיל 12, כשלקחנו בהשאלה את הרביט של השומר, כל מה שצריך לעשות זה לשבת על הכלי ולהתחיל לנסוע. בתשעים אחוז מהמקרים הכלי יכול לעשות יותר ממה שהרוכב מסוגל. …
…
….אין דבר יותר מצחיק מלהגיע לרמת אבישור על בריו 125 ולגלות שם קטומים וכחולים מרוצים מעצמם כאילו צלחו עכשיו את אדראר במאוריטניה…."
https://fullgaz.co.il/forums/showthread.php/1344-%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%A2%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%A2-%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%A9-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%9B%D7%A8?p=12505&viewfull=1#post12505
אז סחטין על עבודת הארכאולוגיה. ותודה.
מעולה מוטי.
תמיד כייף להיזכר בכתבות שכאלו…תודה רבה על השיתוף חבר🙂👍
שוב הפלאת במילותיך
נוסטלגיה מחזירה אותנו מפרופורציה ולשורשים
בראבו על זה!!
על זה נאמר במשפט "כשאוניות היו עשויות מעץ ואנשים היו עשויים מפלדה".