רוקרבוקס

ברשותכם, אתחיל מהסוף ואומר שכגודל הציפיה כך גודל החוויה. כבר עברו מספר ימים מאז האירוע ואני עדיין מנסה לעכל את כל מה שראיתי שם. מסיבת רחוב של אופנועים ומוסיקת רוק, אירוע של אלפים והכל ברחוב אחד לא גדול בשכונה שבימים רגילים אין מה לעשות בה אבל ליום אחד בשנה הופכת תרתי משמע למרכז העיר.

האירוע עמד בסימן חגיגות עשור לנ"ל (2013) וחגיגות 20 שנה לבית הקפה FUEL CAFE אשר מארגן את האירוע. בית הקפה נוסד על ידי שני אחים, כמובן חולי דו"ג ממונעים כמו כולנו, שהוסיפו גם מקום מפגש בנוסף למוסך שהיה ברשותם. מכיוון שמילווקי היא מקום מושבה של הארלי-דיווידסון, זה אך טיבעי היה שכל אירוע אופנועני כזה או אחר קשור למוצרי החברה, ומכיוון שנמאס להם מכך החליטו השניים לפני עשר שנים לייסד אירוע שיוקדש כולו לאופנועים שהם לא תוצרת הארלי-דיווידסון אלא ההיפך ממה שהחברה מייצגת. אי לכך ובהתאם לזאת האירוע גם מתקיים בדיוק בסוף השבוע שבו מתחיל שבוע האופנועים בסטרג'יס, אשר כל כולו שיר הלל לטווין ממילווקי, על מנת לצמצם את נוכחותם והשתלטותם של אנשי הארלי על האירוע. וכדי להמחיש עד כמה זה היה נחוץ ניתן רק להתרשם מהעובדה שמאירוע של עשרות בשנים הראשונות גדל וצמח הנ"ל לאירוע של אלפים.

וכך מצאתי את עצמי בשבת בבוקר השלישי לאוגוסט רוכב לכיוון מילווקי. הגעתי בערך בשעה עשר וחצי ולמרות שהאירוע רשמית מתחיל ב-11 בבוקר (ונמשך עד שש בערב) הרחוב כבר היה מלא באופנועים כאשר אל המקום זורמים עוד ועוד ללא הפסק. לטובת האירוע נסגר הרחוב על מנת לאפשר למציגים לפרוס דוכניהם ולהציג את אופנועיהם במרכז. מה אומר לכם, מעולם לא ראיתי כזו כמות של יצירתיות ומוטציות דו-גלגליות, ואינני זוכר את מספר הפעמים/סבבים של הלוך חזור לאורך הרחוב שעשיתי על מנת לא לפספס שום דבר. המצלמה לא הפסיקה לרגע לתקתק ולתעד כדי שניתן יהיה להעביר את המראות והתחושות לכם הקוראים.

אחד הדברים המיוחדים שתפסו אותי היה מעין אופניים מונעות על ידי ארבעה מנועי מכסחת דשא חדשים המחוברים בטור כאשר משיכה בפולי מניעה את המנוע הראשון והוא כבר מניע את כל השאר (בדיוק כשהגעתי הבעלים הדגים כיצד הוא מניע את הנ"ל). היה שם גם משהו שנראה כמו טוסטוס שהמעטפת שלו כוסתה בחתיכות פח מאיזה טרקטור ישן, החזית נראית כמו של פרגוסון וכך גם מושב המתכת. היו שם גם שני קאסטומים עם סירות צד מיוחדות, האחד עם סירת צד מפחית בירה והשני עוצב בסגנון אנדרטייקר עם סירת צד בסגנון ארון מתים. הפרטים ועבודת המתכת על האופנוע הזה היו מושקעים בצורה חולנית ממש. או מה שהחל את חייו כטוסטוס פוך ישן וקיבל מנוע שתי פעימות עם קירור מים, כידון קפה רייסר ודיסק היקפי על הגלגל וכל הדבר הזה יושב כל כך נמוך שלא ברור כיצד ניתן לרכב עליו, אבל כן, בעליו הגיע איתו ברכיבה. היו עוד כל כך הרבה וכמו שאמרתי אני עדיין מעכל את מה שחוויתי שם.

בדוכנים הציגו בעיקר בעלי סדנאות קפה רייסרס את מעשה ידיהם וגם הדילרים המקומיים של דוקאטי וטריומף הפגינו נוכחות. הגדיל לעשות הדילר של טריומף כאשר לצד הסקרמבלר מודל 2013 הציג את הסקרמבלר המקורי וכנ"ל לצד הבונוויל החדש הציג אחד ישן. היה מעניין לבהות בשניהם ולעסוק ב'מצא את ההבדלים'. וכאילו במין תיזמון מיוחד בשמיים עברו מבנים של מטוסים ממלחמת העולם השניה שהיו בדרך לאירוע האווירי שהתקיים מערבה יותר באושקוש (אירוע שנחשב לאירוע האווירי הגדול בעולם וכולו מאורגן על ידי מתנדבים ואנשים פרטיים וגם הוא שווה כתבה בפני עצמה) ותרמו בהחלט לאווירת האירוע.

בשעה שתיים בצהריים עלתה לבמה להקת רוק מקומית אשר במשך שעתיים ניגנה את כל קלאסיקות הרוק והנעימה את זמננו כאשר הבירה נשפכת כמים. ובאמת מה יותר טוב מזה אופנועים, בירות, מוסיקה טובה ומזג אוויר נפלא?!

וכך ליום אחד בשנה, רחוב אחד מסויים, בשכונה לא משהו ובעיר לא אטרקטיבית במיוחד, הופך לפתע למרכז העולם ומקום עליה לרגל של קרוב לעשרת אלפים אופנוענים הבאים לפסטיבל שמוקדש לכל הטוב שעולם האופנועים מסוגל להציע. וכמו שכתבתי בהתחלה, כגודל הציפיה – גודל החוויה, גדולה מהחיים ומומלצת ביותר.

אבל כיום, בעקבות תלונות השכנים, הועתק מקומו של פסטיבל רוקרבוקס ממילווקי למסלול רואד אמריקה וכיום הוא מתקיים לאורך סופ"ש המירוצים הקלאסיים של ארגון ה'ארמה' (AHRMA AMERICAN HISTORIC MOTORCYCLE RACING) שנערך תמיד בסופ"ש השני של חודש יוני. אז אם אתם בשנה הבאה במקרה נקלעים לשיקגו או למילווקי באותו זמן ביוני, אזי תנו קפיצה קטנה למסלול רואד אמריקה שם תהנו מפסטיבל רוקרבוקס וסוף שבוע של מירוצים קלאסיים, אני מבטיח לכם שלא תתאכזבו.