רכיבת החודש: CB-ים תזונתיים

רוכבים: רענן כרמיאלי, בועז בר, קונסטנטין "קוסטה" קטקוב, מוטי "ינוקא" גלברט

תמונות: עמרי ושני גוטמן

תודה ליניב שוורץ על האירוח הנפלא!

*   *   *

הנמכר ביותר ב-2015

אם תציצו בדו"ח מכירות הדו-גלגלי השנתי של 2015 תבחינו בנתון מעניין: האופנוע הנמכר ביותר – אופנוע, לא קטנוע – לדרגת הרישוי A1 (עד 48 כוחות סוס) הוא ההונדה CB500 על שלל נגזרותיו.

עוד יותר מעניין הוא שדגם ה-X שמציג פוזה של אדוונצ'ר-יעני, הוא הנמכר ביותר. אחריו נמכר הדגם הספורטיבי של ה-CB500 ולבסוף הדגם העירום כאשר ממנו נמכרו רק 46 יחידות לעומת מעל ל-100 מהשניים האחרים.

לפני שנתחיל יש לציין ששלושת האופנועים האלה ממלאים בצורה מצויינת את המטרה והקונספט שאליהם הם מיועדים והיא להיות מדרגה הגיונית, זולה, שימושית וגם מהנה לבוגרי A2 ולוותיקי A1 שרכבו עד עתה על קטנועים או אופנועים קטנים / מיושנים, אלה שעדיין לא בשלים לאופנועי הליגה הגבוהה – בביצועים, בכישורי רוכב, במחיר – אבל רוצים אופנוע מודרני מהעידן החדש.

קהל היעד של סדרת ה-500 של הונדה נמצא בצד המתון של רוכבי קטגוריית הרישוי A1. אלה שמחפשים את האטרף, הריגוש, את הרמיזה לכלים ספורטיביים גדולים, בין אם הכיוון הוא ספורט, סטריטפייטר או סופרמוטו – כנראה יפסחו על הסוכנות של הונדה וישימו את כספם אצל יבואנים אחרים שמציעים כלים קרביים יותר. אלה שכן יקנו את אופנועי הסדרה יעדיפו ברובם הגדול את דגם ה-X.

למה ההעדפה של הישראלי הלכה באופן מוחלט לדגם הגבוה ולא לנייקד בעל המראה העממי והפשוט או להיפך – לאחיו הספורטיבי המתהדר בצרוף אותיות מיתולוגי CBR, ועל איזו מגמה מלמדת ההעדפה הזו?

את הנקודה הזו רצינו לברר.

מי הם בני משפחת ה-500

סקירה קצרה על מי ומה מדובר. סדרת ה-CB500 מגיעה עם שלושה דגמים: CB500X שהוא דגם קריצה לקטגוריית האדוונצ'ר, CBR500R המייצג את הצד הספורטיבי על המפה, וה-CB500F הדגם העירום המעוצב בסגנון סטריטפייטר. בלב כל השלושה נמצא מנוע טווין מקבילי בנפח 471 סמ"ק המפיק 47 כ"ס ואי לכך מתאים לדרגת הרישוי A1, כאשר הם נבדלים זה מזה בעיצוב בהתאם לסגמנט אליו הם פונים. ה-R וה-F כמעט זהים זה לזה למעט היעדר הפיירינג ב-F והכידון הישר והמוגבה של ה-F לעומת הקליפ-און שב-R. ה-X נראה גדול יותר וגבוה יותר לעומתם (בהתאם לאופנת האדוונצ'ר) עם מהלך מתלים ארוך יותר ורך יותר על מנת להתמודד עם דרכים משובשות בהתאם לייעודו. עוד פיצ'ר חביב שיש ב-X  הוא היכולת לכוון את גובה המשקף על ידי פתיחה של ארבעה ברגים, דבר אשר התגלה כשימושי ונחוץ במהלך המבחן שלנו. שלושת הדגמים נמכרים בסביבות החמישים אלף ש"ח כאשר ה-F עולה 50 אלף ושני אחיו עולים 52 אלף ש"ח. עד להוזלה האחרונה של KTM והכניסה של הימאהה MT-03 הם היו התמורה הטובה ביותר בחישוב שקל / סמ"ק.

פילוחים ראשוניים

את האופנועים אספנו בצהרי יום שישי כאשר אנוכי התכבדתי להתחיל את הסופ"ש עם דגם ה-F, והדבר הראשון שבולט בכל שלושת האופנועים הללו כאשר מניעים אותם זה שהם נשמעים כמו קטנוע בין אם בסל"ד נמוך או גבוה, פשוט סאונד של קטנוע, סילבר-ווינג. ראבאק הונדה, אנחנו יודעים שאלו אופנועי תקציב למתחילים או לרוכבים בוגרים יותר שרוצים לקחת צעד אחורה מהדגמים היקרים והמתקדמים, אבל תנו קצת, קצת רגש וסאונד, לא ביקשנו יותר מדי. באופן אישי הסאונד הזה של קטנוע פשוט אכזב אותי מאוד ועם הרגשת נכאים ראשונית המשכתי על ה-F ל-BOT להטביע את יגוני בכוס בירה ולקטר קצת לחברים. פגשתי שם בעלים טרי של דגם ה-X וכאשר התלוננתי בפניו על היעדר הרעש, הלה סיפר לי שגם הוא התבאס מאוד מהעניין וכבר בעת קניית האופנוע רכש והתקין אגזוז חלופי לשיפור הנשמע.

ביום המחרת נפגשנו כל שלושת הדגמים ורכבנו צפונה אל עבר כביש הצפון (וגם אל סיר פויקה מעולה שהובטח לנו אי שם באחד המושבים בואך מערבה). ברכיבה בין עירונית במהירויות שאמורות לשמור על הרוכב מהפחיות סביבו, ה-F מתגלה בחסרונותיו ומרגיש לי לא נוח בעליל. התנוחה הזקופה יחד עם המחסור במיגון הרוח הופכים את הרכיבה במהירות שמעל ל-110 למעייפת. גם בכביש מפותל לא הרגשתי טוב עם ה-F. משהו בו לא שידר יחד איתי על אותו גל. הוא לא היה לי נוח והפרונט הרגיש מרחף כאילו חסר עליו משקל. נראה כי מישהו בהונדה פשוט לקח את דגם ה-R, הוריד את הפיירינג ושם כידון רחב ומוגבה. ההורדה הזו של משקל הפיירינג מהפרונט מתבטאת בהיגוי. שמחתי כאשר ניתנה לי ההזדמנות להתחלף ולעבור לדגם הבא בתור.

בניגוד אלי בועז חשב אחרת לגמרי: "ה-F היווה הפתעה עבורי. חוץ מזה שאני לא חובב נייקדים, אני גם חושב שה-R  יותר טוב ויותר מאוזן ממנו. הפרונט של ה-F קל יותר ומרגיש פחות נטוע בכביש מאשר ה-R ואין לו מיגון רוח בכלל, מה שמוריד מהשימושיות שלו. בכל זאת נהניתי ממנו בכבישים המפותלים אולי דווקא בגלל החסרונות האלה. הכידון הרחב והגבוה נוח יותר עבורי, ועצם זה שהאופנוע 'רוקד' לאורך ולרוחב כשלוחצים אותו רק מוסיף לחדוות הרכיבה עליו. בהונדה כמו בהונדה האופנוע מאותת לך שהוא לקראת המגבלות שלו בצורה מאוד ברורה, אבל גם משאיר לך מרווח בטחון וידיעה שגם אם תלחץ עוד או תעשה איזו שטות – הוא לא יבעט אותך מעליו".

אבחנות ברורות

דגם הבייבי-אדוונצ'ר, ה-CB500X, מרגיש כבר מרגע הישיבה עליו אופנוע אחר לעומת ה-F: גדול יותר, גבוה יותר ואיכותי יותר, אבל לא כבד יותר. ה-X הוא חוויה אחרת ובהחלט נעשתה כאן עבודה טובה בכל הקשור להעצמת חוויית האדוונצ'ר מהאופנוע. כיף לרכב על ה-X ואחרי שהגבהנו את המשקף גם הרוח לא הטרידה אותי יותר. האופנוע נוח מאוד ואפילו אחרי רכיבה ארוכה הישבן לא כואב והרוכב לא עייף. התנועה איתו בכבישי הצפון המפותלים הייתה תענוג ולרגע הרגשתי, עם כל הירוק מסביב והשמיים הכחולים, כאילו אני אי שם בקולורדו בהרי הרוקי'ס. עם מרכז כובד נמוך וגובה נורמלי המאפשר הורדה יציבה של שתי הרגליים לקרקע, ה-X מתגלה כבן לוויה נאמן ונוח לרכיבות יום יומיות לעבודה ולטיולים בסופי שבוע.

אבל ההפתעה של הסופ"ש היה דגם ה-R, הספורטיבי כביכול בין השלושה. כבר מהרגע הראשון הרגשתי עליו כמו בבית. אינני יודע אם זו התנוחה שאני רגיל אליה מהמונזה שלי, אבל היה לי איתו חיבור שלא היה לי עם השניים האחרים. הכל הרגיש במקום.  בין אם זו תנוחת הרכיבה, מיגון הרוח, פשוט הכל. אם תשאלו אותי מה היה כל כך טוב בו לא אוכל להצביע לכם על איזשהו פרט אחד יוצא דופן במיוחד אלא פשוט על תחושה טובה כזו שאופפת אותך כאשר כל הפרטים הקטנים יושבים במקום ועובדים כמו שצריך ואתה והאופנוע מתחברים וזורמים. כדאי לציין שלמרות התוספת R לשמו, הנ"ל איננו אופנוע סופר-ספורט כלל וכלל. המנוע הוא אותו מנוע כמו של אחיו ללא שום שינוי בהתנהגות, והתנוחה היא יותר ספורט-תיור כמו שהיה בעבר ה-F600CBR. אבל גם אם הוא לא באמת סופר-ספורט זה לא גורע ממנו דבר. ה-R הוא אופנוע שפשוט כיף לרכב עליו. אישית, פשוט לא רציתי לרדת ממנו. הוא קל לרכיבה, לא מאיים והוא מרגיש נכון. זהו אופנוע מעולה למתחילים אבל כזה שגם רוכבים מנוסים ייהנו ממנו.

אבל בועז קצת מסתייג: "ה-R מדורג אצלי אחרון משתי סיבות: אחת היא העיצוב. הוא נראה טוב בסה"כ אבל גם מיושן. העיצוב שלו סטנדרטי ונראה כמו עוד כל מיני אופנועים אסייאתים (מי אמר דיאלים רואדווין…?) ומהונדה הייתי מצפה לקצת יותר השקעה בתחום הזה. שיקחו דוגמא מימאהה וקאוואסאקי איך עושים אופנוע תקציב שגם נראה טוב. בנוסף, המראות שלו ממוקמות גרוע ושדה הראיה לקוי.

הסיבה השניה היא היומרה הספורטיבית שאין לה כל כך כיסוי. הוא אמנם מאוזן יותר מה-F והפרונט שלו עדיף בהרבה, אבל עדיין רך ולא מספיק קשיח כפי שהייתי מצפה מהונדה CBR שבהמשך של השם יש לו עוד R".

אופנוע הכנה לקטגוריית הרישוי הבכירה

בסופו של סופ"ש, התמונה הייתה ברורה. לא היה לנו ספק מדוע ה-X מככב בטבלת המכירות כאשר ה-R  מאחוריו וה-F מדשדש אי שם מאחור, ואם תרצו יש לנו כאן מיקרוקוסמוס ואבן בוחן לתמורות שעבר השוק הישראלי בשנים האחרונות.

קודם כל ולפני הכל יש את הקטע האופנתי: סגמנט האדוונצ'רים הוא הנישה הנחשקת היום על ידי המיין-סטרים של הרוכבים. אלה לא רוכבי ההארד-קור הספורטיביים של פעם שחיים על הקצה, אלא אנשים מן היישוב שחולמים על אופנוע ומתניידים בדרך כלל על קטנוע. האופנוע שהם חולמים עליו הוא בטח בימר GS או דוקאטי מולטיסטראדה, ואפילו ויסטרום 1000 או הונדה קרוסתורר מהוגן. האדוונצ'רים האלה משדרים להם את החלום של היאפי שהסתדר בחיים ועכשיו הוא מתפנה לטייל בעולם חופשי מדאגות ומטלות.

אבל הם עדיין לא שם. לא כלכלית, לא משפחתית, ולא רישיונית, לכן זה נשאר בגדר חלום. ואז, כשהם הולכים לסוכנות של הונדה לראות איזה קטנוע, פתאום הם רואים בשורה של האדוונצ'רים החלומיים גם אחד שהוא כן נגיש להם. יש עליו את הפוזה, יש כיסוי לפוזה שלו, יש לו את דרגת הרישיון הנכונה, יש לו את המחיר הסביר, ואפילו השקט האנמי שלו לא יעיר את השכנים בבוקר ולא יוציא להם שם של חוליגנים. המראה של ה-X ממצב אותו במשבצת הנכונה, עוד לפני שעומדים על ההבדלים בפועל בין שלושת דגמי הסדרה. בינגו!

ה-R, למרות שהוא לא ממש סקסי – עדיין נותן תמורה טובה להשקעה ואילו ה-F שמשתייך לקטגוריה שרובה פוזה כבר ממש מפספס את המטרה מהבחינה הזו. השניים האלה מיועדים לקהל יעד צעיר, ואילו הגיל של הרוכב הממוצע עולה עם השנים, כך שממש לא מפתיע שה-X נותן להם בראש גם כשזה מגיע למספרי מכירות.

אבל מעבר לשיקולי תדמית יש משהו מאוד נכון בנוסחא של ה-X. למרות הפוזה שבהחלט מדברת לקהל ומאוד אופנתית כיום, הוא בסה"כ מציע הרבה יותר אופנוע מהשניים האחרים. הוא אופנוע מאוזן להפליא, שכל מרכיביו משתלבים בצורה כמעט מושלמת לתוך חבילה פשוטה אבל ידידותית, מהנה ושימושית. כך למשל, המנוע החלק והמשעמם מעלה תהיות כשהוא מותקן באופנוע שמתיימר להיות בעל אופי ספורטיבי כמו ה-CBR, אבל אופיו מושלם לאופנוע הבייבי-אדוונצ'ר, שם יש העדפה ברורה לאספקת כוח סדירה וצפויה בסל"ד נמוך ובינוני, על פני כוח מתפרץ בסל"ד גבוה. בשילוב עם המתלים הרכים, תנוחת הרכיבה המרווחת והאפשרות לתוספת זיווד, ה-X הוא מציאה עבור מי שמחפש אופנוע הגיוני וזול יחסית. הוא מתמודד היטב עם תנאי הדרך המגוונים שפוגש האופנוען הישראלי: הפקקים האינסופיים של גוש דן, האספלט המפורק בירושלים, התנועה המהירה בכביש 6, או פיתולים בכבישי השומרון או הצפון, וברוב המקומות האלה, הוא מתפקד טוב יותר משני האחרים. בשונה מה-R, אף אחד לא ירים גבה כשייראה X מזווד, ובשונה מה-F, הוא לא יעניש את בעליו בכביש מהיר. סדרת ה-500 של הונדה היא סדרה של אופנועים הגיוניים, שנועדו לאנשים הגיוניים – ולא פלא שה-X, שהוא ההגיוני ביותר, הוא גם הנמכר ביותר.

ולמכלול הסיבות צריך לצרף את העובדה שהלקוח הממוצע לא מקבל הזדמנות לדגום את האופנועים לזמן ומרחק ארוכים יחסית ולכן עליו לעשות בסופו של דבר מעין ניחוש מושכל על מה ללכת וכאן הדיפולט די ברור: הסיכוי ליפול עם ה-X הרבה יותר קטן מאשר עם השניים האחרים.

אפשרות לשיפור

באופן אישי אני מאוד אוהב את אופנועי ה-500. הם בעלי פרופורציות נכונות, לא בהמתיים מדי ובעלי משקל נמוך יחסית, הספק סביר, והם מתאימים לרוכבים מתחילים ומנוסים כאחד, ולכן הם מספקים חוויה אופנוענית לא פחות מאופנועים גדולים יותר ואני חושב שזו אפילו מתאימה בול למרחבי ארצנו הקטנה והצפופה.

ואם נמשיך את הקו הזה אזי, לרוכשי ה-X אשר מחפשים יותר אדוונצ'ר ויכולות שטח ניתן לרכוש בעלות של 3,000 דולר קיט שטח סטייג' 3, של חברת ראלי רייד אשר יהפוך את האופנוע שלכם לאדוונצ'ר אמיתי עם יכולות שטח לא מבוטלות כלל, רק תחפשו סרטונים ביוטיוב מה אפשר לעשות עם אופנוע שעבר הסבה כזו.

ולכל רוכשי ה-CB בעבר ובעתיד תעשו לנו רק טובה אחת: תחליפו את האגזוז לאגזוז אמיתי שישמע כמו אופנוע ולא כמו קטנוע. זה פשוט מתבקש, ואם לא למעננו אז לפחות למענו.

והפויקה… אם אתם שואלים? – היה מצוין!