רמזורים

"בוא פתיחות"

זה מה שאמר לי נהג פחית באחד הרמזורים בעיר.
"תישמע… אתה מודע לזה שיש לך פורד פיאסטה שנת 88, כן?"

זוהי כנראה תמצית השקפת החיים של הנהג הישראלי הממוצע: "בוא פתיחות".
כל כביש הוא מסלול פורמולה, כל רמזור הוא רמזור הזנקה למרוץ, כל תחנת אוטובוס היא פיט מזדמן.
והרמזורים? הם אחת מנקודות החיכוך היותר נפוצות בין אופנוען לבין נהגי הפחיות שהרי הכל שאר ההזדמנויות, הם מהווים רק מכשול נייד באמצע הישורת.

הנשיא רוצה להביא לתשומת ליבכם את כל נושא הדיאלוגים המילולים או לפעמים, יש מקרים שיכולים להיחשב למעין "דיאלוגים בטלפתיה".

המניאק
טיפוס שרובנו מכירים. אתה מיזדחל לך בטור המכוניות, מחשב כמה עולה כל מראה של אוטו שאתה עומד לרסק עם הכידון, רואה את הרמזור המיוחל באופק, עוד 3 מכוניות ואתה שם. ואז, אתה מגלה שאתה נוסע היישר אל צוואר בקבוק.
"מניאק" אתה קובע בהחלטיות. "מה כואב לכם לעצור ישר?" אתה זועק לאלוהי הקסדות.
כן, זהו אותו נהג שבמודע, או שלא במודע, עוצר באלכסון. כאילו הוא אומר "נו… נהנית לעבור את כולם!? כי אותי…אתה לא עובר ולא יעזור בית דין".
בדרך כלל אותו נהג זוכה למבטי רצח/ ציפצופים היסטרים/ נביחות אגזוז. והדבר היחיד שעובר לך בראש זה "ינעל אבוק..אין מצב שאני מצליח עם הבהמה הזאת לעשות כזה תימרון… למה לא קניתי טוסטוס?!"

נהגי ה"בוא פתיחות"
עברת את הטור. כולך מרוצה מעצמך עם ההגעה לרמזור המיוחל. ושם עומדת לה המכונית התורנית: סובארו אימפרזה/ פורשה/ אוטו של עבודה/ פורד פיאסטה חבוטה.
אתה נעצר לידה. בדרך כלל בתוכה ישב בחור צעיר עם בחורה שכול כולה התרגשות. הנהג, שבטוח שדרך נמיר זו הישורת של מיזאנו, מחליף עימך מבטים.
בדרך כלל המבט שלך, האופנוען, יהיה מבט של "אני אוכל אותך עוד בהילוך הראשון". שלו זה מבט של "מזדה מזדה אבל "מהיר ועצבני " קטן עליי".
.ואז זה בא..
המשפט עם שלושת המילים שכולנו מחכים לו "אתה בא פתיחות?"

בעיקרון, כולנו נענה לאתגר: יש רמזור הזנקה, יש כביש ריק מלפנים ואם הנשיא ממש יתאמץ עבורכם אז…כן. הוא בהחלט יכול לדמיין את הקבצנים בצומת בתור נערות מטריה.
נותנים כמה מכות גז הדדיות בניוטרל וממתחילים לחשב לפי הרמזורים של הולכי הרגל את התיזמון המיוחל לאור הירוק. אתה כבר שומע את שאגות הקהל ברקע ו…הרמזור מתחלף!
הווו… פה כבר יש כמה תרחישים אפשריים:

1. מרוב התרגשות אתה זורק קלאצ'. האופנוע בורח לך קדימה והדבר היחיד שאתה רואה מהזוית שלך בשכיבה על האספלט זה את הפחית התורנית מתרחקת. מה שנשאר לך עוד לחשוב עליו, זה על המשאית שעמדה מאחורייך.

2. "התחרות" היא מול פורד פיאסטה שנת 88. כולך אושר על כך שעוד לפני שהנהג בכלל חשב לתת גז, אתה כבר היית אי שם באזור עזריאלי.
למרות שאתה יודע שזה "לא כוחות" אתה עדיין, תופס מעצמך לפחות רוסי ביום טוב.

3. אתה מתחרה מול אימפרזה/פורש. פה אתה כבר יודע שיש מצב לצרות. האור מתחלף לירוק, אתה קולט את כל החיילות בטרפיאדה מחכות ל"שואו" של החיים שלהם. נותנים גז, מריצים הילוכים, אתה לא רואה אותה במראות כי הפחית פאקינג יושבת אתך אותו קו! מחליפים מבטים של "הכל COOL…אני טוחן ככה את האופנוע כל יום..זה בסדר".

פתאום הפחית בולמת…אתה משכנע את עצמך שניצחת למרות שאתה יודע שסביר להניח שהטור מכוניות הזה ממולך הוא לא אשליה אופטית וזה שאתה דוהר לכיוונו ב200 קמ"ש לא ישפר את המצב שלך בכלל.

הכוסית
כולך מיוזע. הגעת לצומת, אחרי "3 כמעטים", זוג נגיעות במראות של רכבים עומדים ואתה יכול להישבע שראית את מלאך המוות רוכב בטור המקביל.
מגיע לרמזור חצי מת ומזהה פחית גולף האדומה/ חיפושית חדשה/ BMW של אבא שבתוכה יושבת לה הכוסית: אותה נערת טיפש עשרה שלפני דקה וחצי קיבלה רישיון. אתה עוצר לידה (ולא. אתה לא מתקדם למעבר החציה).
עוצר לה על החלון. מחליפים מבטים. פה בדרך כלל זה מסתיים.
אבל בתוך הראש שלך רץ כבר דיאלוג ארוך על "שיוו…איזה אופנוע גדול".."זה לא הדבר היחיד הגדול אצלי"…"אני חולה על אופנוענים". אם תיקח את הדיאלוג הזה לתעשיית הקולנוע, אני מניח שתוכל להפיק סרט פורנו רך ללא שום בעיה.
בדרך כלל המיפגש הזה מסתיים בנסיעה במקביל אליה או בפתיחה פראית תוך כדי מחשבה של "עכשיו היא בטוח תחשוב שאני גבר גבר". (בעוד שהיא בכלל מדברת בנייד/ מעשנת/ מתאפרת במקביל).

המשפחה
תופעה מוכרת לכולנו בחגי ישראל. אחרי ששרדנו את הפקקים הנוראיים והרכיבה בשוליים, חישבנו כבר את הסטטיסטיקה של "סובארו בדרך כלל זה צידנית אדומה על הגג ולמאזדה בדרך כלל יש אופניים מחוברות שם מאחורה", אנו מגיעים לרמזור.
מימנכם עומדת סובארו סטיישן מאובקת.
פה בדרך כלל פועל אפקט ה"ביקור בגן חיות":
כל הילדים באוטו, בדרך כלל דחוסים במושב באחורי, נצמדים לשמשה כאילו הם בסיור בספארי.
האבא מסתכל עלייך במבט מקנא ונזכר בימים של "גם לי היה אופנוע ..או לפחות ככה נוח לי לחשוב". האם מסתכלת עלייך במבט של "כולכם מתאבדים..לא מקנא באמא שלך".
והילדים..הילדים עם מבט מזוגג בעיניים. אתה יודע שכל מה שתעשה עכשיו ז-ה מה שיקבע את העתיד החיבור בין אותם ילדים לבין עולם האופנועים.

ישנן כמה אופציות: או שאתה נותן ווילי ארוך, מה שאוטומטית ימנע מאותם ילדים כל סוג של אופנוע בעתיד.
או, מצד שני, שאתה מחייך, עושה להם שלום קטן עם היד, ומקווה שזה יהיה הטיעון העתידי ל"אופנוע זה דבר שפוי וכייפי" ביום שהם יגידו לאמא שלהם "אמא..אני רוצה רישיון לאופנוע" (תוך כדי ריצה לחדר).
מה שלא יהיה, פה מתחיל עיצוב דור אופנועני העתיד.

השליחים
פה מדובר כבר על מלחמת אחים.
אתה מזדחל לך בטור הפחיות וקולט במקביל אליך עוד 10 שליחים. מגיעים לרמזור, עומדים בשורה. פה מדובר כבר בהחלפת מבטי רצח.
מקפיצים קצת את הכלים קדימה במכות גז…
כולם במתח…
מחכים רק שיתחלף האור.
פה ושם מסתכלים על המנוע אחד של השני. (נו טוב, השליחים מסתכלים על האופנוע שלך ואתה עושה כאילו אתה לא ראית אותם).
האור מתחלף. (זה השלב בו הנשיא ניזהר לא לרמוס אותם).
מחכה שתיים שלוש שניות ואז נותן גז. אחרי הכל, גם הם אופנוענים.
ניתן להם את הכבוד הראוי, כי בכל מיקרה עוד 3 מטר אני עוקף אותם וגורם להם לחשוב שהם בכלל לא יצאו לדרך.

עכשיו הנשיא רק מחפש איזה מישהו שיעמוד עם דגל שח מט בסוף דרך נמיר.

אה….כן: וגם איזה פודיום קטן לא יזיק.

ריכבו בזהירות.

הטור מוקדש בהערצה לנשיאה.