שנת הבוחר

בתחילת שנות התשעים התחילה אופנות הסופרמוטו בצרפת, שם גילו לנו הצרפתים שזה מאוד פשוט, זול ומגניב לקחת אופנוע דו"ש ולהפוך אותו לחיית מסלול מלהיבה. כמה שנים אחרי החלה באנגליה להתפתח אופנת הסטריטפייטר. בעלי אופנועי ספורט שלא היה בידם הממון לתקן את הפלסטיקה של האופנוע אחרי התרסקות, פשוט השאירו אותו עירום ודווקא הוסיפו למראה ה'רע' שקיבל האופנוע ללא הפלסטיקה. היצרניות כמובן לא נשארו אדישות לאופנה הצומחת לנגד עיניהן והוציאו דגמים סדרתיים בהתאם.

הראשונה הייתה טריומף המתחדשת עם דגמי הטריפל והספיד-טריפל בעלי הפנס הכפול שהזכיר את הרובוט מהסרט 'תקלה מופלאה', סוזוקי הוציאה את ה-DRZ400 בגרסת סופרמוטו ולבסוף הגדילה לעשות דוקאטי, אמנם באיחור של כעשור, כאשר לקחה את ה-1098 שלה, הפשיטה אותו וקראה לו סטריטפייטר, לא פחות ולא יותר.

אבל נדמה שהאופנות הקודמות לא תפסו חזק כל כך כמו אופנת הקפה-רייסר/סקרמבלר שגרמה לכל היצרניות כמעט לצאת בדגמים סדרתיים כאלו עד שאתה מרגיש שהגעת לרוויה.

כמו אופנת הסופרמוטו והסטריטפייטר גם אופנת הקפה-רייסר והסקרמבלר הגיעה מהרחוב. למרות שנדמה שטריומף עם סדרת הבונווויל שלה הייתה שם תמיד, עדיין התייחסו לזה כאל דגמי רטרו ולא כאל אופנה בפני עצמה. אופנת הקפה-רייסר והסקרמבלר/דירט-טראקר תפסה תאוצה לפני כעשר שנים בעיקר בארה"ב כאשר האופנוען הצעיר גילה שאיננו יכול להרשות לעצמו את מכונות המלחמה המודרניות שיוצרו אז והן כנראה גם לא היו כל כך לטעמו. אפילו סדרת הספורט קלאסיק של דוקאטי שהייתה בהחלט מרשימה עדיין הייתה רחוקה מהישג ידו של האזרח הפשוט. אבל, אופנועי הונדה CB משנות השבעים במצב מעולה ואשר נמכרו במאות בודדות של דולרים היו זמינים באלפים, חלקי NOS גם כן נמצאים בכמויות, ומכיוון שזה אופנוע ישן גם לא היה את הפחד הזה של "אל-תעשה-שטויות-כי-תאבד-את-האחריות או למה-אתה-חותך-אופנוע-שעלה-אלפי-דולרים-לא-חבל?"

ככה קמה אופנת קיסטום חדשה. לא עוד צ'ופרים שנבנו בסדנאות בוטיק שעולים עשרות אלפי דולרים לעשירים אלא אופנועי עמך שווים לכל כיס. מהר מאוד קמו פורומים המראים כיצד לבנות בעצמך מושבי קפה רייסר מפיברגלס או ממיכלי דלק ישנים בעיקר של CB350, ורק לסבר את אוזניכם גם עבדכם הנאמן בנה כזה מושב ממיכל דלק של CB350 שעלה 9 דולר באיביי.

עם הזמן חלק מאותם חבר'ה גם פתחו סדנאות לבניית קפה-רייסרס או חלקים לקפה-רייסרס. מכאן זה כבר צבר תאוצה ואנשים נזכרו שאותו ימאהה XS650 שנראה בריטי לחלוטין, שימש גם למירוצי דירט-טראק אז מדוע לא לבנות משהו דומה גם היום? וכך, אל החלון הפתוח נכנסה גם אופנת הסקרמבלרים/דירט-טראקרים, כלומר שימוש באותה פלטפורמת כביש כמו פעם גם עבור השטח. פשוט תוריד מהאופנוע כל מה שלא צריך.

את זה היצרניות לא יכלו לפספס. טריומף הייתה הראשונה להציע טריומף סקרמבלר כבר ב-2006 וכמובן שנתיים לפני הציגה את התרקסטון הנפלא. אבל הסכר נפרץ כאשר דוקאטי הציגה את משפחת הסקרמבלר שלה, ודוקאטי כמו דוקאטי פגעה בול במטרה. מהר מאוד הזדרזו שאר היצרניות להוציא גרסאות משלהן, BMW עם הנינט, ימאהה עם גרסאות ה-XSR והשנה גם נוסף ה-SCR דגם הדירט-טראקר/סקרמבלר המבוסס על מנוע הימאהה בולט בנפח 950 סמ"ק. KTM  הצטרפה לחגיגה דרך חברת הבת הוסקוורנה והפירוש המגניב שנתנה עם דגמי ה-PILEN שלה. אם לפני כמה שנים כל היצרניות עסקו בבניית מתחרה לאדוונצ'ר הוותיק של BMW, הרי שהשנה ניתן היה לראות מהתמונות והדיווחים שעלו מתערוכת מילאנו ששנת 2017 תהיה שנת הסקרמבלר.

למרות שאולי מבול הסקרמבלרים והקפה-רייסרים אולי יצא מפרופורציה, אני חייב לציין שאותי זה משמח. מכיוון שהאופנה הזו כמו הסופרמוטו והסטריטפייטר התחילה מהרחוב, מהאופנוענים ומשם עברה אל היצרנים ולא להיפך, וזהו אחד הדברים המבדילים אותנו האופנוענים מנהגי הפחיות שכנראה שאנחנו עדיין יכולים להשפיע על מה שימכרו לנו.